בלוג הסיפורים שלי

אוקיי, את הקטע שהייה פה אתמול בלילה העברתי לפוסט הקודם, של אתמול, פשוט חיברתי את הקטע הקצר שהייה פה לפוסט 71, ועכשיו זה ההמשך - פוסט 72.

אבל, לפני ההמשך יש לי כמה הודעות -

1. הקליפ החדש של טוקיו הוטל - 1000 Meere, שוחרר כקליפ לערוץ ויוה הגרמני בהצלחה, וקיבל ביקורות טובות!

2. יש לי (כמו לכל בלוג פעיל על טוקיו הוטל...) קישור לקליפ: http://www.veoh.com/videos/v1412657CdS2WFKP?searchId=4920639055307874107&rank=0

3. נמאס לי מהצבע רקע המזעזע של הבלוג שלי, אז שיניתי אותו... לא להיבהל, זה לא המחשב שלכם דפוק (הפעם) אלא, אני עשיתי שינוי.

4. הוספתי רשימה - כל הפרקים שלי ע"פ סדר כרונולוגי (סתם התחשק לי להשמע כמו המורה שלי...)

5. עליתי על משו...... צפיתי בקליפ הזה ובעוד כמה סירטונים הרבה (מאוד) פעמים, ויש לי מסר לביל: באמת, זה לא מתוך רוע, ואני שמחה מאוד שיש לו את האומץ לבטא את עצמו ככה בציבור, אבל.... עשה טובה לאומה (ולמעריצות שלך), ותסתפר! בחייך, בן אדם, תקלוט - זה מאוד יחודי, אבל זה כבר לא יפה לך שיער כזה ארוך! אז עשה טובה - גש לספר הקרוב לבית ותקצר טיפה (לא הרבה, זה ממש יפה בכל זאת) את השיער.... רק טיפה! שישאר ארוך, אבל לא ככה....!

המשך:

"אז, כן........." המראיין המשיך לחפש את המילים הנכונות. כניראה בסוף הוא החליט שפשוט כדאי לעבור לשאלה הבאה ולשכוח ממני, כדי שאני לא יוריד רייטינג לתוכנית...

"טום, בראיון האחרון שלך אתה נפגעתה. האם יש לך השערות למה זה קרה?" המראיין (נמאס לי לקרוא לו 'המראיין', אני פשוט יקרא לו........ אמ......... רגע, אני צריכה שם של זקן..... אמ........ טומי??) שאל.

"כן," טום התחיל לענות. "אני חושב שזה הייה אנטי טוקיו הוטל, או בן אדם שמקנא, אבל אני לא יכול להיות בטוח בקשר לסיבה."

"כן, אני בטוח. אבל האם ראיתה לפני כן את האיש הזה?" טומי שאל עוד שאלה. (אני לא יכולה ליקרוא לו טומי! זה יותר מדי דומה לטום.... נחזור לגירסת 'המראיין'...)

"לא, מעולם לא ראיתי אותו קודם.." טום ענה.

"יש הרבה אנשים כאלה בעולם." ביל הוסיף. לא ממש הבנתי מה הקשר, אבל מכיוון שהמראיין המשיך, כניראה שהייה אחד כזה.

"נגה," הוא (המראיין, דפוקים!) הסתכן שוב, "יש לך מושג מי הייה האיש?" למה, אני בחקירה משטרתית פה?!

"לא." עניתי.

"האם את בטוחה?" הוא המשיך להציק. (אוקיי, הגעתי למסקנה, אני פשוט יקרא לו 'הוא', וזהו!!)

"כן, אני בטוחה. מעולם לא ראיתי את הבן אדם הזה לפני כן." אמרתי, משתדלת לא לפלוט עליו קללות בשידור חיי.

"ביל, האם אתה דואג לאחיך?" המראיין שאל.

"ברור!" ביל הזדעזע מהמחשבה על כך שאנשים חושבים שלא. "הוא אח שלי, והדבר הכי חשוב לי בעולם!"

שמעתי את המשפט הזה, ולמרות שהבנתי אותו, וידעתי טוב מאוד שגם אני הייתי עושה הכל למען אחותי הגדולה, זה קצת הוריד לי את הבטחון העצמי. לפתע גיליתי שאני לא כ-ל עולמו של ביל, כמו שהוא כ-ל עולמי. אני הייתי צריכה להשלים עם העובדה הזו. אם אני ארצה בקשר חזק עם ביל, בערך בערך ואולי גם (הרבה) יותר, אז אני צריכה לזכור את העובדה הזו, כדי שאני לא אפגע בהמשך. זה הכאיב לי טיפה.

הראיון המשיך, אני הייתי עדיין שקועה במחשבותי, והמראיין כאילו התעלם ממני. הייתי בתוך בועה משל עצמי.

"אז מה דעתכם," 'הוא' פתאום הוציא אותי ממחשבותי, "להעניק לקהל שלנו איזו נשיקה קטנה?" הוא שאל.

אני הייתי בהלם. מה פתאום נשיקה?! זה חיי הפרטיים! הוא לא צריך לפלוש עד כדי כך עמוק! עוד מעט הוא גם יבקש שאני אוריד את הבגדים!

"לא, אנחנו נישמור את זה לעצמנו." ביל סרב, אחרי שהוא הסתכל עלי מספר שניות, לבחון את תגובתי.

שמחתי שזו הייתה התשובה שלו, כי אני רתחתי מזעם, ולא רציתי להתפרץ ככה פתאום.

"אוקיי, זו הבחירה שלכם." המראיין המשיך, ועבר לשאלה הבאה.

לאחר כחצי שעה הראיון נפסק. הספה המשיכה לנסוע על המסילה, ואנחנו כבר היינו בתחילת הדרך ליציאה מהאולפן, כשלפתע...

לא יודעת מה קרה לי היום, בא לי להשאיר אתכם במתח יותר מתמיד, למרות שכזה מתח בדרך כלל לא אופייני לי...

אני רוצה תגובות על מה ניראה לכם שיקרה בהמשך!!