בלוג הסיפורים שלי

אוי, זה פרק שמלא בצחוקים ומחשבות שלי על כל מיניי שטויות. הייתי בדיכאון, אנשים עודדו אותי, אז זה יצא דיי מוזר... ועוד משהו, היום הראשון לחודש, אז זה אומר שעוד מעט הבלוג שלי בן חודשיים!

תהנו!!

עליתי לחדר שלו, פתחתי את הדלת בעדינות, והסתכלתי עליו.

הוא שכב חצי שכיבה חצי ישיבה על המיטה שלו, מחזיק בגיטרה קלאסית, שהיא לא כבדה במיוחד, פורט בעדינות על המיטרים.

ניגשתי אליו והתיישבתי לידו.

"אני מצטערת שככה צעקתי."

"לא, זה בסדר" הוא מהר השתיק אותי.

"אני לא יכולה ליראות אותך ככה מכאיב לעצמך! מצטערת." המשכתי להגיד, מתעלמת ממה שהוא אמר לי הרגע.

"אמרתי, זה בסדר." הוא חזר על דבריו, מסתכל לי בעינייים.

"אני מתארת לעצמי עד כמה זה קשה, להתנתק מהחיים שלך ליומיים." ניסיתי לעודד.

"כן, אבל לא." הוא אמר, חוזר לפרוט על הגיטרה בעדינות.

"מה לא?" שאלתי.

"סתם." הוא התחמק. הבנתי שהוא לא רוצה לדבר עכשיו, לכן פשוט ישבתי שם לידו, והסתכלתי על הידיים ועל האצבעות המיומנות שלו.

"חברה לימדה אותי לפני כמה שנים כמה אקורדים." נזכרתי פיתאום.

"באמת?" הוא פיתאום ניראה מתעניין. כי לא כל יום רואים את נגה מנסה לנגן ומפשלת!! (סתם........) "איזה אקורדים?" הוא שאל.

"אמ......." אמרתי, מנסה להיזכר איך קוראים להם. "G, D, AM ועוד אחד, אהי לא זוכרת את השם, אבל ניראה לי שאני יכולה להראות לך..."

טום ניראה ממש מתלהב מהרעיון, והוא נתן לי את הגיטרה. פיתאום עלתה לי לראש המחשבה שאני מחזיקה את הגיטרה של טום קאוליץ, אבל סילקתי אותה משם, כי ידעתי שזה עלול ליגרום לי לטעות, ואני לא רוצה לפשל מולך טום... זה מביך...

לקחתי את הגיטרה, הסתכלתי על אצבעות יד שמאל שלי, וניסיתי להיזכר באיזו תיבה אני אמורה להתחיל.

אחרי שמצאתי את התיבה הנכון (תיבה, בית, תיקראו לזה איך שאתם רוצים!!) ניסיתי להיזכר איזו אצבע על איזה מיטר.... זה כבר הייה יותר קשה. לאחר מאמצים רבים וסיבובים גדולים של גלגלי השיניים שבמוח שלי, הצלחתי ליצור את אקורד G (בערך..) במשך כל הזמן שחיפשתי את עצמי ואת האצבעות שלי על הגיטרה, ראיתי על טום שהוא משתדל לא להתפקע מצחוק. זה הייה קצת מביך, אבל שמחתי שאני מצליחה לעודד אותו קצת!

פרטתי בעדינות את האקורד המעוות שיצרתי במו ידיי, וכמובן שהמיטרים לא היו מכוונים, אז זה זייף! ורק שתדעו - זו לא הייתה אשמתי!! (סתם, זה זייף כי אני עקומה...)

טום תיקן אותי, ואז סופסוף הצלחתי, רק שהאצבעות שלי הגיעו לפוזות שבחיים לה הגיעו אליהן!

איך שהו, ברגע שטום תיקן אותי והראה לי בדיוק, האקורד יצא מושלם!! זה הייה ממש מוזר....

פיתאום ביל נכנס לחדר. הוא ראה אותי מחזיקה את הגיטרה, עם פרצום מעוות בניסיון להתגבר על כאבי האצבעות שלי, והתפקע מצחוק. הוא נשפך על הריצפה, מחזיק את ביטנו הכואבת מצחוק. הסתכלתי עליו, אדומה מבושה, וטום הסתכל עליו, צוחק גם הוא. איזה ניגרר הבן אדם הזה! רואה את אח שלו צוחק, ומתחיל גם הוא לצחוק!!