שאלות רבות עוברות במוחי כעט...
האם מישהו באמת צריך אותי?
אני נחוצה למישהו בכלל?
עשיתי חושבים אם עצמי,חשיבה עמוקה ואמיתית:
אם אני העלם מישהו יבחין בזה?
התשובה היא:
כמובן שכן!
אבל כמה זמן ייקח להם להבחין בזה שאני לא נמצאת??
במשפה שלי,אני יודעת שאוהבים אותי..
אבל-לעולם כמעט לא יקרה מצב כזה שאימא תבוא מדעת עצמה כדי לתת לי חיבוק..
חלל ענקי ריק בליבי,אני מרגישה כל כך רע ומסכנה בגלל כ"כ הרבה דברים שקורים לי
שאנשים לא יודעים,או שכן.
אני מרגישה שאני לא חשובה,שאנילא חברה טובה לאף אחת וכמו כן מיותר לציין שאני בעלת דימוי עצמי נמוך.
אבל דיי! עד כאן!
תיראו לאיזה מצב הגעתי בגלל כל הדברים השלילים האלה,הגעתי למצב של בכי,ייסורים,חוסר ביטחון ואפילו פחד!
אז לפעמים מזלזלים בי..
אז אני טיפה מלאה..
אבל נמאס לי כבר מהמצב הזה ואף אחד לא יבוא ויעשה לי הוקוס פוקוס ויהיה לי פיתאום הכל ורוד
בואו נומר רק שהחיים של כל אחד תלויים רק בו!
ואם רע לי אז אני אעשה לעצמי חיים טובים יותר..
אולי זה נישמע קל אבל זה לא כ"כ קל כמו שזה נישמע צריך להשקיעה הרבה מאמצים אבל בסוך הכל משתלם!
אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהחיים לא כל כך גרועים
צריך פשוט לא ליראות את כל הדברים השלילים שבנו
צריך להתייחס רק לדברים החיוביים שבנו.
נ.ב אני כ"כ מצטערת שלא עדכנתי היה לי סוס טרויאני במחשב והוא היה בתיקון אבל עכשיו הוא מתוקן ^^
וכן..אני עדיין סובלת את סבתא שלי בבית
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
