זה מדהים לאיזו רמה אפשר להביא את היכולת להטעות אנשים ולתעתע במוחות התמימים שלהם.
והאם בכלל קיים שם משהו? לא. שום דבר לא מככב שם, מלבד בורות נשגבת. אחרת הייתי מקבלת התנגדות.
לפעמים זה מפליא אותי,עד כמה שאנשים נוטים להרשות לעצמם להיות מובלים.עד כמה נפשותיהם זועקות לחילול עצמי.
או שזה הכל קריקטורה מעוותת של חיים דחויים, של אלמנט התפתחותי שנדחק עמוק בתודעה בשל אי יכולתו של האדם להתמודד עם עצמו.
על אף כל הפרשנויות שאני יכולה לתת לזה ועל אף הניסיונות למצוא הצדקות להתנהגות הזו, טבע האנושות מושחת, מתכליתו.
ועם אנשים שמשתעבדים לחולשותיהם וחווים הנאה מכך שהם מעניקים כוח ואולי משמעות למקור חולשתם,
כי זה גורם להם להרגיש עוד תמימים. הכל בשביל כמה רגעים של רוגע מזוייף, שלווה רצחנית. קיום חסר תכלית.
נפש האדם מבקשת להירקב. כי זהו סופה.
כמה שזה לא לרמת האכפתיות שלי, זה בכל זאת מעיק.
הם מלכלכים ומזהמים את האדמה עליה אני עומדת.
ואני לא יכולה לקבל עליבות נפש שכזו. אני לא מאחלת לעצמי להיפגע.
זה מעורר בי תיעוב, היות ואני לא מצדדת מפגני חולשות.
לא אשקר אם אומר שאעדיף שאותם עלובי החיים ונחותי הנפש יבלעו באדמה.
"נולדנו רקובים בגוף ובנפש,
אני לקויי הסתגלות מבטן ומלידה;
תשללו מאיתנו את האופיום, לא תשללו מאיתנו את הצורך בפשע,
את סרטן הגוף והנפש, את ייצר הייאוש, את הטפשת המולדת,
את העגבת התורשתית, את פריכותם של האינסטינקטים.
לא יעזור לכם שום דבר, ישנן נפשות המועדות לרעל ולא משנה מהו,
רעל המורפיום, רעל הקריאה, רעל הבידוד, רעל האוננות,
רעל המשגלים הנשנים, רעל החולשה בשורש הנשמה,
רעל האלכוהול, רעל הטבק, רעל האנטי-חברותיות.
ישנן נפשות חשוכות מרפא לחברה האנושית.
תחסמו בפניהן פתח לטירוף, הן ימצאו אלפי אחרים.
סמויים יותר, נזעמים יותר, נואשים עד אין קץ..."
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
