ההוא ממני קנה לה פרח מעובר האורח שעבר על החוף,

והיא? חייכה והאדימה,

הוא לחש לה משהו באוזן, והיא? צחקקה.

ואני? אני הסתכלתי.

ואז..

גם ההוא ממולי קנה להיא פרח, והיא? הביטה בו.

ואני? אני הסתכלתי.

הוא אמר לה "אני אוהב אותך" והיא? הסמיקה.

ואני? אני הסתכלתי.

הוא התקרב אליה, היא התקרבה אליו.

ואני? אני הסתכלתי.

והאחרון גם ההוא משמאלי קנה להיא פרח,

והיא? השביצה "אוייי קיבלתי פרח"

ואני? אני הסתכלתי.

הוא הסתכל עליה במבט מאוהב וחיוך לא פחות, והיא? היא חייכה.

ואני? אני הסתכלתי.

הוא כרך את ידו סביב צווארה, והיא? שמה את כפות ידייה סביב גופו,

ואני? אני הסתכלתי.

והם? הם התנשקו!

ואני? אני התביישתי,

לפתע עדנוש שלי אלי הגיע מאחורי, ואחז את ידי ולחש "את? באה איתי..."

משמה? זה כבר סיפור אחר [;

אני אוהבת אותך אושר שליייייייייייייייייייייייייייייייייייי =]

את חושבת שאני מושלמת, ואני ממש לא!

את מעודדת אותי לדחות.

מובילה אותי לדימוי עצמי נמוך, וגורמת לי להפרעה נפשית- לדיכאון.

את גורמת לי לדחות מטלות.

יש בי פחד גדול מכישלון.

את גורמת לי להרגיש שכל פעם אני מאכזבת אותך,

ופשוט לא אכפת לך ממה שאת עושה לי, את תמיד מאכזבת אותי!

את מנסה לגרום לי להקריב אנשים קרובים למען מטרה. אבל לא מצליחה.

אני מרגישה לפעמים כזאת חסרת חשיבות.

ולפי מה שאני יודעת? את במצב הרבה יותר גרוע ממה שאני אהיה.

בבקשה התייחסי אלי כבוגרת, ולא כאל ילדה.

תשני את הגישה שלך, כי אני יודעת לעשות המון לבד.

אל תגרמי לי לא לאהוב אנשים.