הבלוג הזה, הוא אחד המקומות שהכי מרגיעים אותי.

כיף לי לפתוח ולספר פה את כל מה שעובר עלי.

בזמן האחרון התחלתי להתחבר אליו המון.

לעדכן כלכך הרבה.

הבלוג הזה כמו יומן כזה ...

רק שאנשים קוראים אותו

וזה קצת חושף את הפרטיות שלי.

וגם בזמן האחרון נורא נורא נורא נורא קשה לי. נורא.

הכל כאילו דווקא נגדי, הכל כאילו בכוונה לרעתי.

התחלתי לריב איתך ...

ולמרות שהבטחנו שלא.

קשה לי עם המצב שאתה מעמיד אותי בו,

זה כל כך לא הוגן מה שאתה עושה לי.

רק כשאני מחזירה אלייך יחס כמו היחס שאתה נותן לי

רק אז אתה מבין איך אתה מתנהג אלי

וגם במצב הזה אתה מתעצבן עלי

מהיחס שלי ואז כשאני מסבירה לך שככה אתה מתיחס אלי

אתה אומר לי שאני רעה שככה אני מדברת. אוף אני כבר לא מבינה!

הא, וגם כשאני בוכה... אז אתה מבין.

אני לא מבינה למה אתה אף פעם לא מבין לבד?

למה אתה ממשיך עם היחס הזה אחרי שאנחנו מדברים על הכל?

וכשאני לא משנה... אתה מזכיר לי את זה שוב ושוב ושוב.

אני לא יכולה להשתנות. זה האופי שלי!

והמחשבה הזאת... שעוברת לך עכשיו בראש.

שעברה לי פעם והוצאת אותי כל כך קטנה בגלל שחשבתי כך..

אתה הולך וחושב עליה עכשיו? אחרי כל מה שעברנו?

באמת מצאתי זמן טוב לריב איתך.

אני לא יכולה להיות איתך בריב. אני לא יכולה!

גם כשאני לא רואה אותך הרבה זמן...

גם אז אני משתגעת, ואנחנו מגעים למצב הזה.

זה לא הגיוני כבר. איך אנחנו יכולים להתנהל כך בתור זוג?

עם יחס כזה? עם מחשבות כאלה?!

אנחנו צריכים לדבר על הכל. בלי לריב. בלי להתעצבן. רק לדבר. לדבר אמת, רק אמת. ולהוציא את הכל, את כל מה שמפריע.