אתה בטח יושב ושונא אותי עכשיו, איפה שלא תהיה.

בטח אומר לעצמך- "אני יותר מידי טוב בשבילה, לא מגיע לה אותי"

יודע מה?

אולי אתה צודק,

אבל זה באמת לא מעניין אותי כרגע.

דרך הטוהר שלך, טוב הלב והנחמדות שלך-

הברחת אותי ממך!

זה דבר אחד להיות בן אדם טוב. דבר די מדהים אפילו.

זה דבר אחר לגמרי לתת לטוב הלב הזה לצאת ממך ולתת כאפה לכל מי שסביבך.

תהית פעם למה אתה נקשר דווקא לכל אלה ששוברות לך את הלב ובורחות?

חשבת פעם למה כל מי שנמצא בחיים שלך פוגע בך?

אולי... רק אולי-

יכול להיות שזה בגלל שככה נוח לך?

יכול להיות שזה בגלל שככה אתה במיטבך?

אתה נהנה מזה,

אל תכחיש.

אתה נהנה לטעון בפני שוב ושוב שכולם פוגעים בך.

כן, גם אני. מצטערת, אתה פשוט דורש את זה.

אתה נהנה להיות בעמדה הזאת-

שכולם יגידו לך כמה אתה מדהים, ואיזה נשמה טובה אתה.

אתה אפילו אומר את זה על עצמך!!!!

לאורך כל החיים שלך אף אחד לא אמר לך את האמת, וחבל. אולי כדאי שאני אתחיל-

אתה אדם יהיר, פגיע, קטן ועלוב,

שכל האושר שהוא מפיק זה מלבכות לאנשים על זה שאנשים אחרים פגעו בו.

אתה אדם חלש, ורחוק? לא תגיע בעולם הזה.

ולא, זה לא בגלל שאתה כזה תמים כמו שאתה אומר-

זה בגלל שאתה אידיוט!

ואני? אני הטיפשה הכי גדולה בסיפור הזה.

יותר אידיוטית ממך.

כי אני זאת שהתאהבה.

אני, לא אתה- אני.

וזה לא עוזר לי כמה שאתה אידיוט, כי אני תמיד אהיה יותר.

אז אולי צדקת, מודה- בדבר אחד צדקת....

[את... בבקשה אל תגיבי. קשה לי וכואב לי ונמאס לי לשמוע את מה שיש לך להגיד לי]

נכתב במקור ביום ראשון בלילה, 03:30

ילדונת,

את ישנה עכשיו במיטה מעלי ולא שומעת את הדמעות שלי.

עדיין לא החלטתי אם אלה דמעות עצב או שמחה, אבל הן שם.

מחר יהיה הבוקר האחרון שתעירי אותי, תטלטלי אותי, תתקשרי אלי לפלאפון ותמשכי לי בשערות.

ואני, בתגובה אופיינית, אתהפך לצד השני ואמלמל מתוך שינה - נו, מיימון, עוד חמש דקות אני נשבעת ששאני אקום.

ולכולם זה ייראה סתמי.

לכולם, חוץ ממני. וממך.

אני ואת... יש לנו דרך משלנו לראות דברים.

יש לנו דרך מיוחדת לראות אחת את השניה.

זה היה ככה מהיום שהגעת לפלוגה ועד עכשיו.

מהסיגריה הראשונה שעישנו ביחד ידעתי שאני ואת זה משהו אחר.

ובאמת מאז נהיית לי לחברה שכל כך חיפשתי בפלוגה.

כשכולם אכזבו אותי כל פעם מחדש- את התעקשת להישאר מקסימה כמו תמיד.

את יודעת, סיפרתי לך אין סוף סיפורים על ס' שלי מזיקים,

ואת היית אומרת שאם אני אוהבת אותה ככה, היא כנראה האדם הכי מדהים בעולם, והלוואי והיית יכולה להיות כמוהה.

אז תני לי להגיד לך משהו-

אני לא צריכה אותך ס', אני צריכה אותך מ'.

ואני רואה אותך מסתכלת עלי לפעמים, בעיניים הנוצצות האלה... ובדיוק ככה הייתי מסתכלת על ס'.

את לא יודעת איזה הרגשה מדהימה זאת להיות בשבילך מה שהיא הייתה בשבילי.

ואת לא יודעת מה עשית לי בלב כשהצגת אותי למשפחה שלך בתור

 זאת שלימדה אותי את כל מה שאני יודעת. בלעדיה לא הייתי שורדת פה יום.

ובעיקר תודה.

תודה שנתת לי להכיר אותך על כל רובד באישיות שלך, תודה שהסכמת להכיר אותי ככה.

תודה שבכל רגע נתון של היום, גם אם ישנת או עבדת, הייתי יכולה להגיד סיגריה וישר הייתה לי חֵברה.

תודה שהבנת אותי.

תודה על איך שהסתכלת עלי, בעיניים מעריצות אבל גם חבריות.

ומיימון,

תודה שנתת לי לנגב לך את הדמעות.

אני יודעת שהיה לך קשה להתחיל את התפקיד. תני לי לגלות לך סוד- לכולם קשה בהתחלה.

תודה שהכנסת אותי לתוך הלב שלך ונתת לי את הזכות להיות דמות מעצבת בתחילת הדרך הפיקודית שלך.

את מפקדת מדהימה, ואת עוד תגיעי כל כך רחוק!

אני יודעת שאת לא מאמינה בזה עכשיו, אבל זה כל כך נכון ואפשרי.

אין מספיק מקום בלב שלי בשביל לאהוב אותך כמו שאני אוהבת.

אין מספיק דמעות בעיניים שלי בשביל הפרידה הזאת.

שלך,

אמא נטע-לי

13-08-07 : קו"מ י"ט יוצא לחפש"ש

זה לא נגמר, זה רק הסוף.

כמה פעמים רציתי באמת לשפוך את הלב ולא הצלחתי, או שלא היה לי למי.

זה כבר לא משנה, בחיי.

הגעתי אתמול למסקנה שיש משהו בחיים שלי שפשוט מתעקש לא להצליח.

לא חסרות דוגמאות, וגם לא בא לי להיכנס אליהן, אז אתם פשוט תצטרכו להאמין לי.

אני יודעת שיש מספיק מכם שרוצים לראות אותי שמחה,

אני יודעת שרב אלה שרוצים אותי בוכה נמצאים בתוך הראש שלי.

אז למה זה ככה?

למה אני שוב ושוב נכנעת למחשבות האלה שאני לא מספיק טובה.

האם זה משהו גנטי?

ובעצם, מה גנטיקה קשורה דווקא אלי פתאום..

אני לא מצליחה להתרומם.

ואולי זה בגלל כולכם, אבל רב הסיכויים שזה בגללי.

אז אני יושבת פה, עובדת על עצמי שאני שופכת את הלב.

ביקשו מאיתנו היום לכתוב את משאלת ליבנו הכמוסה ביותר.

כתבתי, במילים האלה בדיוק-

הלוואי ואמצא את האושר שלי, סוף סוף.

ואז שרפו לי את זה.

חלק מפעילות על השואה.

עם כל הכבוד לשואה, ויש לי הרבה כבוד,

אני לא מבינה למה באמצע אוגוסט צריך לשרוף לי משאלות.

לקחתי את זה כדבר מאד סנטימנטלי, כאילו באמת הרסו לי את הסיכוי למצוא את האושר.

אני חושבת שאם מסתכלים על זה בצורה הכי דיכוטומית שיש,

מעולם לא חוויתי אושר.

מעולם לא הייתי  מאוהבת, או על גג העולם.

מעולם לא עצרתי את עצמי לרגע, עשיתי "זום אאוט" [כמו שאתה אוהב להגיד] ואמרתי לעצמי

איזה כיף לי שאני אני.

מעולם.

למה אני מרגישה כל כך כפויית טובה?

אז נכון.. נכון שכרגע רף הסינון בפלאפון שלי עומד על שני בחורים, די שווים אפילו.

לאחד מהם יש ראסטות.

ונכון שאני עוד שניה משתחררת מצהל וחופשיה לעשות כל אימת שארצה.

ונכון שיש לי משפחה בריאה, ואמא שאוהבת אותי, וחדר משלי בבית ואוכל במקרר.

זה לא מספיק לי.

אני באמת כל כך עיוורת?

אני חושבת שלא. אני חושבת שזה באמת לא מספיק.

אני חושבת שמשהו חסר, ואני לא יודעת מה.

זה הכל בגלל המשאלה המזויינת הזאת.

נשרפת לה בתוך פחית קולה חצויה וריקה, לצד שאר המשאלות.

וריח השריפה מתגרה בי.

ואף אחד לא רואה את זה כמוני. אף אחד לא מרגיש כמוני.

אף אחד לא שם לב אלי, או לדמעה שזלגה לי על הלחי.

שונה, כמו תמיד.

אחרת. חריגה.

אני.

החיים מורכבים מעגלים מעגלים, בטח אני לא הראשונה שאמרה לכן-

שפעם תהיו למעלה ופעם למטה, פעם תבכו ופעם תצחקו,

לפעמים יהיה לכן קל כשלכולם קשה,

ולפעמים תרצו לצרוח, אבל סביבכן כולם ישירו.

והנה, אני עוד מעט משתחררת, ואתן נשבעות מחר אמונים לצה"ל.

תנו לי לגלות לכן סוד,

במשך החודש אני מכירה אתכן, אני בטוחה שלמדתן המון.

אבל אני למדתי מכן הרבה יותר.

אז לפני שתעזבו מחר את הבסיס עם ההורים, לפני שתתנו הקשב לסגל אחר,

תנו לאמא ולסבתא של הסגל הנוכחי ללמד אתכן כמה דברים אחרונים-

תמיד יהיו בדרך שלכן כמה אבנים בולטות, לא תמיד הכל ילך חלק.

אנשים ינסו להכשיל אתכן,

אנשים ינסו להשפיל אתכן,

אנשים יחפשו את הדמעות, את הפאסימיות וכל צד רע שאי פעם היה בכן.

זה האתגר-

להצליח בכל זאת.

בתוך כל אחת מכן יש מספיק בשביל למצוא את הדרך,

תארו לכן לאן תגיעו אם תשלבו את מה שיש בכולכן

החודש הזה איתכן, גם אם לא במכוון, לימד אותי שהכל מתחיל ונגמר בקארמה

מי שנגד העולם, בסופו של דבר העולם יתנכל לו

נסו לזרום ביחד עם המציאות, גם אם היא לא תמיד הכי ורודה.

בסופו של דבר זה ישתלם לכם,

אבל תמיד יהיו ימים שהכי עדיף יהיה לעזוב הכל, ללכת לישון, ולהתחיל הכל מחדש מחר.

אל תהיו נגד אף אחד, אף פעם, באף מצב.

תזכרו שבהנף יד אלה יכולות להיות אתן על דוכן הנאשמים.

מי שלבד לא תמיד יודע למצוא את הביחד.

תעזרו  לו, הוא כנראה צריך אתכם יותר ממה שהוא ואתם חושבים שהוא צריך.

ילדות,

אתן עומדות בפתח של שנתיים מרתקות,

אל תתנו להן לעבור לידכן!

כל מה שלימדתי אתכן, למדתי בעצמי מהשירות שלי.

הדרך שלכן עוד ארוכה, וזה לא דבר רע.

ממש עוד מעט אני נפלטת מהמערכת, וכולי אכולת קנאה למראה כפלי הגיהוץ על מדי הא' שלכן,

או הכומתות הפרוותיות שלכן.

זה הזמן שלכן!!

נצלו אותו.

אל תייחלו להגיע לתאריך שלכן, זוהי שטחיות.

נסו לסיים את השירות עם כמה שיותר ידע וניסיון.

יש דברים שמבינים רק בדיעבד,

זה הדיעבד שלי,

כולי תקווה שכולכן תשרתו שירות מלא חוויות, אהבה ושמחה.

אני יודעת שיהיו רגעים קשים-

מה שבא בקלות עדיף שלא יבוא בכלל.

אני מקווה שקיבלתן ממני מספיק כלים כדי להתמודד עם כל אותם אתגרים,

שכן זו הייתה המטרה והכיוון שלי מיום הגיוס שלכן.

הסמלת שלכן לשעבר

אתה יודע, אני חושבת שאתה נהנה מזה.

אתה נהנה לשגע אותי, אתה נהנה להגיד לי כמה שאני לא בסדר.

אתה נהנה מכל המשחקי שליטה האלה.

ואני חשבתי שהאגו שלי גדול....

אני בדיוק בנקודה שרצית אותי-

שמוטה לרגליך, מוכנה למלא כל פקודה והוראה.

כל דבר שתגיד לי- אעשה

האם תנהג כמוני?

כמובן שלא.

אני לא מצפה אפילו.

זה בסדר, באמת.

אני מכבדת אותך, מכבדת את הפתיחות שלך.

פשוט לא בוטחת בך.

מעריכה את היושרה שלך, את העובדה שבאת אלי.

פשוט לא מאמינה לך.

אתה לא. אני יודעת שאתה לא כזה.

אני יודעת שאני ואתה לא סתם נפגשנו, לא סתם נקשרנו.

שום דבר בחיים לא קורה סתם- אתה לימדת אותי את זה.

אז למה אתה כזה?

ספר לי, תן לי לראות אותך באמת.

אני יודעת שאתה בוטח בי, פשוט לא עד הסוף.

למה זה ככה?

ספר לי מה עשיתי, או מה עלי לעשות.

אם יש משהו שאני יכולה להתגאות בו, אלה תחושות הבטן שלי.

אני יודעת שאתה לא הומו. אני יודעת שאתה רוצה ממני יותר מידידות.

אני שלך לנצח

אני יודעת שאתה יודע.

השאלה היא אם אתה שלי כמו שאתה אומר,

השאלה היא אם אתה כנה איתי כמו שהייתי רוצה להיות איתך.

אל תתן לי להיפגע שוב.

לא ככה.