היו לי הרבה מפקדים מאז שהתגייסתי, אבל זאת הפעם השניה שאני מוצאת את עצמי כותבת מכתב כזה.
אני נורא אוהבת לקבל כאלה מחיילים, אבל כשאני בצד השני זה קצת יותר קשה.
אז למה בכל זאת אני כותבת לך את המכתב הזה? כנראה שלא יכלתי לתת לך להשתחרר בלי שתקראי את מה שאני רוצה להגיד לך כבר חודש.
אז את יודעת כבר כמה אני אדם של תכלס. אז תכלס?
עם כמה שהגעתי לבסיס בגישה טובה ופתוחה, לא באמת חשבתי שאני אלמד משהו או אקבל משהו.
חשבתי שאני אעביר קצת זמן. חשבתי שאני חייבת לעשות את זה, אז אני כבר אעשה את זה.
לא ציפיתי לכלום.
אבל אז ראיתי אותך, ולמרות שזה לקח קצת זמן- לא הפסקת להדהים אותי.
יש לך יכולת מדהימה לגעת באנשים.
להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
להיות אמיתית, להגניב חיוך פה ושם.
להתעניין.
אני חושבת שמה ששבה אותי בך היה האכפתיות האינסופית שלך.
אף אחד לא הכריח אותך לדאוג לי, להתעניין בי- זה לא התפקיד שלך.
אבל עשית את זה, או לפחות נתת לי תחושה שאני מעניינת אותך.
ידעת לשאול תמיד אם אני בסדר,
ידעת מתי רע לי גם כשאנשים הרבה יותר קרובים לא ידעו.
אז נכון שלא ציפיתי לכלום, אבל תדעי שקיבלתי ממך המון.
בשלב הזה של התפקיד שלי והשירות שלי כבר לא חשבתי שאני אקבל משהו.
אבל תדעי שאני לוקחת ממך המון דברים.
ואני בטוחה שיהיה הבדל בין המחזור טירונות הבא לבין כל הקודמים לו.
ההבדל הזה הוא את.
את מקור המוטיבציה שלי. רק בזכותך אני ממשיכה כאן בראש מורם.
זוכרת שהייתי שבוזה, אז הכרחת אותי לעבור על מכתבים שחיילים כתבו לי? רק אז נפל לי האסימון.
כשקראתי שהמון בנות מהמחזור של יולי כתבו לי שהייתי אחת החברות הכי טובות שהיו להן.
אז הבנתי שהרבה פעמים אתה משפיע על אנשים בלי להתכוון. ויותר גרוע, בלי לדעת.
אז אני רוצה שתדעי, ולכן אני כותבת את המכתב הזה-
אני רוצה שתדעי שהשפעת עלי.
שנתת לי השראה, משהו גבוה לשאוף אליו.
נתת לי מוטיבציה, כשחשבתי שכבר מיציתי את התפקיד הזה מכל הכיוונים.
וכל זה, רק מלהיות את.
את מדהימה אותי.
לא קיימים הרבה אנשים כמוך, את באמת נדירה.
סתם רציתי שתדעי לפני שאת הולכת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
