תחייכי.

תחייכי כשאת קמה בבוקר, תחייכי לפני שאת הולכת לישון. אם אחד מהשניים לא מתקיים- תעצרי רגע, יש לך זמן. תבררי למה, תשני. כשאנשים יעצבנו אותך, והם יעצבנו, תחייכי אליהם. תראי איך העולם נראה כל כך הרבה יותר טוב כשמחייכים. תיזהרי מאנשים עם חיוכים מזוייפים, את יותר טובה מהם. תצחקי. תצחקי מהעולם, תצחקי מעצמך, תצחקי מהמצב.. מהצביעות והכיעור- תצחקי. אנשים קטנים ומזוייפים יכולים להיות מצחיקים עד דמעות, נסי את זה.  

תאמיני.

תאמיני בעצמך, תאמיני ביכולות שלך, תאמיני שאת מסוגלת לעבור את זה, כי את באמת מסוגלת. תאמיני באנשים שלצידך, גם אם את מרגישה לפעמים שהם חסרי תועלת. תאמיני בהם, והם יתעלו על עצמם. זה הכוח של אמונה. תאמיני שבסוף זה ייגמר, תאמיני שיום אחד את תזכרי בתקופה הזאת בדיעבד. אולי תחייכי, אולי לא. אבל מה שבטוח- את תזכרי כמה האמנת בעצמך, וכמה זה היה שווה את זה.  

אל תפחדי.

אל תפחדי לחדש, אל תפחדי ליזום, אל תפחדי להיות הראשונה. אל תפחדי להגיד את מה שאת חושבת- אם את חושבת את זה, זה מספיק טוב. אל תפחדי מאנשים- הם בדיוק כמוך, ב ד י ו ק. לא יותר טובים! (גם לא פחות...). אל תפחדי ליפול, כל עוד תאמיני בעצמך מספיק כדי לקום מיד אחר כך. אל תפחדי ללמוד דברים חדשים, או לשנות תפיסות. אל תפחדי להגיד אני לא יודעת, את לא אמורה לדעת הכל. אל תפחדי להיות שונה, אל תפחדי להיות מי שאת- אם תתני לפחד להשתלט עליך תהפכי לקטנה ומזוייפת בדיוק כמו השאר.    

תהיי.

תהיי אמיתית, תהיי מעניינת, תהיי נחמדה, מצחיקה, מקורית...

תתמכי, תעזרי, תתרמי, תחדשי.

תהיי טובה,

תהיי חזקה,

תהיי מהירה...

תהיי שפיצית.

אבל הכי חשוב-

תהיי מי שאת.       

 ולסיום, משפט שכתבו לי בקורס מ"כים, שהייתי רוצה להגיד לך-  

אם יש לך למה, תדע למצוא כל איך.

יש לך חתיכת למה, עכשיו נשאר רק האיך.

אני יודעת שאת מרגישה קצת אבודה... מקווה שעזרתי לך למצוא את הדרך, או לפחות שיפרתי את ההרגשה.  

(וכמובן, בהצלחה...)

הקטע הזה, שכתבתי במקור לעצמי לפני כמעט שנה, מוקדש לשתי בנות מקסימות:

זה מוקדש לצועניה היפה (שכבר לא אוהבת שאומרים את השם שלה בישראבלוג) שהתגייסה היום לצה"ל.

אני מאחלת לך שתנצלי כל רגע ותלמדי כמה שאת יכולה מהחוויה. למרות הכל אני אוהבת אותך המון וזה כנראה לא ישתנה לעולם!

בנוסף, אני מקדישה את זה גם לרונה, ללא ספק החיילת הכי מעניינת שהייתה לי בתור סמלת, שהצליחה לסיים [בניגוד להשערתי] את הקורס שלה וסוף סוף מגיעה לימי הסדיר הנפלאים. רונה, את שינית לי את החיים והכנסת להם אור. שיהיה המון בהצלחה ותשמרי על קשר.

כל מה שניסיתי לכתוב מחדש לא השתווה לקטע הזה.

לפעמים לא צריך להמציא את הגלגל.

אוהבת את שתיכן,

ואת כולכם-

נל.

את בטח לא ראית את זה, אבל כשעמדת מתחת לחופה נמרח לי חיוך ענק על הפנים.

חיוך אמיתי כזה, באמת מבפנים. טהור.

ואחרי זה, כשענדת לו את הטבעת ודיברת מול כולם על כמה שאת אוהבת אותו,

את בטח לא שמת לב, אבל כשהקול שלך רעד העיניים שלי דמעו.

יש לי הרבה חברות, אבל אף אחת מהן לא מיוחדת כמוך.

הקשר שלי עם אף אחת מהן לא חזק ואמיתי כמו איתך.

ראינו אחת את השניה במצבים הכי קיצוניים.

חווינו אחת עם השניה את כל תהליך ההתבגרות, ודברים נוספים ששייכים רק לשתינו.

תמיד אני הייתי השמחה ביננו. ואת? את היית זאת עם הדמעות.

תמיד אני ידעתי מה לעשות. ואת? את זאת שהייתה אבודה.

אין דבר בעולם שייתן לי יותר נחת מאשר עצם הידיעה שאת מאושרת.

שטוב לך עם עצמך, ושטוב לך בעולם.

שאת קמה בבוקר עם חיוך.

את היית כל כך יפה, ובפעם הראשונה באמת הבנתי על מה מדברים כשאומרים על כלה שהיא קורנת.

את היית כזאת. וכשאמרת לו מול כולם שזו ההחלטה הכי טובה שלקחת בחיים שלך- ידעתי שאת צודקת.

וללילה אחד,

כולנו היינו מאושרים.

החיים של כולנו היו מושלמים.

וזה הכל בזכותך, בזכות הטוב שנמצא בתוכך,

שפשוט לא יכול להתאפק ומדביק את כולנו.

מהנערה שחותכת ורידים מולי,

שמקיאה אחרי שהיא אוכלת,

שעישנה איתי לראשונה סיגריה. וג'וינט.

שאיבדה את הבתולין שלה באותו יום שאני איבדתי.

שעברה איתי את הכל עד היום-

הפכת לאדם מאושר,

ואין דבר שאני עוד יכולה לאחל לך-

כי כל חיי ייחלתי לרגע הזה בו תהיי מאושרת.

כשהתסובבת בין כל האורחים, בטח לא שמת לב שאבא שלך בא וחיבק אותי.

וכשרצו לצלם אותו עם הבנות שלו- הוא ביקש מאחותך לבוא לקרוא לי להצטלם.

ובטח לא שמעת, אבל הוא הבטיח לי שגם איתי הוא יעמוד מתחת לחופה.

חייכתי.

כאבי תופת, ושירה בלתי פוסקת של "בראש השנה, בראש השנה, פרחה שושנה אצלי בגינה"

קרדיט לפרדי ממורנו ראשל"צ. מורנו עצמו המליץ לי ללכת לכוכב נולד 6 ולהתקעקע תוך כדי האודישן.

סליחה על האיכות. זה צילום פלאפון (כל הפונקציות חוץ מקשר עם העולם החיצוני עובדות גם אחרי שואת אבא)

[יש לי כל כך הרבה מכתבים בראש וכל כך מעט זמן במחשב]

נל.

זה הולך להיות ארוך וזועם ומגעיל וכל מה שאתם שונאים בי.

יום אחד אתנה תתעורר, אבא, ותמצא את עצמך לבד.

ואני? אני לא אופתע בכלל.

עכשיו אתה נזכר להיפגע? עכשיו?

במשך 21 שנה פגעת בי בלי סוף. התעלמת מקיומי תוך שאתה מרוכז בדבר היחידי שעיניך ידעו לראות- בך.

זה העניין איתך, אבא- אף אחד לא קיים בעולם שלך חוץ ממך.

רק אתה חשוב.

אז אבא, אתה יכול לצרוח עלי עד מחר. וגם לא אכפת לי שצרחת עלי מול כל המשפחה.

כי אני יודעת שכל מי שישב שם בחדר אוהב אותי אהבת אמת ונכח אצלך בבית רק מתוך חוסר רצון להתווכח איתך או לעמוד בדרכך.

יש לי את המשפחה הכי אוהבת שיכלתי לרצות.

האם גם אתה יכול להגיד את אותו הדבר על עצמך, אבא?

לימדת אותי הרבה דברים בחיים, אבא.

לימדת אותי ממי להתרחק, ואיך להתעלם מאנשים שלא שווים את היחס שלי.

לימדת אותי להצליח בכוחות עצמי, גם כשלא מאמינים שאצליח.

לימדת אותי שאהבה באה בהמון צורות, ולא חייבים לקבל את כולן.

אבא,

אני לא מקבלת את האהבה שלך.

אני לא מקבלת את האופי שלך.

אני לא מקבלת את אורח החיים שלך.

18 שנה גרת איתי בבית ומעולם לא היית לי אבא.

אבא שלי מעולם לא ידע את שמות החברים שלי, מעולם לא כעס כשנתפסתי מבריזה מבית ספר.

אבא שלי מעולם לא נשאר ער איתי כל הלילה במיון כשהוציאו לי את האפנדציט, הוא לא ליטף ברכות את ראשה של אימי אלא ישן בשקט בבית, כשהיא התכווצה מדאגה ועייפות על כסאות הברזל הקרים של בית החולים.

אבא שלי מעולם לא דאג לי, מעולם לא התעניין בעולמות התוכן שלי.

כל מה שאבא שלי יודע זה להיכנס לעולמי למס' שעות,

לצעוק, הו, כמה לצעוק,

ולצאת.

בגלל זה אני לא מקבלת את האהבה שלך, אבא.

כי אולי מאמא נתנו לך להתגרש, אבל ממני אתה לא אמור לעשות את זה.

ועשית.

אז אתה יכול להיפגע מהאמת כמה שאתה רוצה.

אתה יכול לנתק לי את הפלאפון עד מחר,

ולסגור לי את חשבון הבנק.

אתה יכול להפסיק לממן אותי- אני בת 21 ואתה לא חייב לי דבר.

וזה מה שאתה לא מבין-

שגם כשאהיה בת 60 ואתה תהיה בן 100 נהיה משפחה.

גם בכאב אנחנו משפחה, גם בצער, גם בכיעור.

ואתה?

אתה מחפש רק את הרגעים היפים.

אתה לא מבין שהגאות באה רק אחרי השפל.

אתה אמור ללמד אותי את כל השיעורים האלה, והנה, אני כבר לא בגיל שאני צריכה ללמוד מההורים שלי.

אמא סיפקה לי מספיק צידה לדרך וחינכה אותי הכי טוב שיכלה.

אני גאה במי שאני ואני גאה בה שהפכה אותי להיות כזאת.

יום אחד אתה תמות, אבא. אתה בדיוק כמו כולם.

ואני? אני לא אבכה בכלל.

זה יהיה יום רגיל.