תחייכי.

תחייכי כשאת קמה בבוקר, תחייכי לפני שאת הולכת לישון. אם אחד מהשניים לא מתקיים- תעצרי רגע, יש לך זמן. תבררי למה, תשני. כשאנשים יעצבנו אותך, והם יעצבנו, תחייכי אליהם. תראי איך העולם נראה כל כך הרבה יותר טוב כשמחייכים. תיזהרי מאנשים עם חיוכים מזוייפים, את יותר טובה מהם. תצחקי. תצחקי מהעולם, תצחקי מעצמך, תצחקי מהמצב.. מהצביעות והכיעור- תצחקי. אנשים קטנים ומזוייפים יכולים להיות מצחיקים עד דמעות, נסי את זה.  

תאמיני.

תאמיני בעצמך, תאמיני ביכולות שלך, תאמיני שאת מסוגלת לעבור את זה, כי את באמת מסוגלת. תאמיני באנשים שלצידך, גם אם את מרגישה לפעמים שהם חסרי תועלת. תאמיני בהם, והם יתעלו על עצמם. זה הכוח של אמונה. תאמיני שבסוף זה ייגמר, תאמיני שיום אחד את תזכרי בתקופה הזאת בדיעבד. אולי תחייכי, אולי לא. אבל מה שבטוח- את תזכרי כמה האמנת בעצמך, וכמה זה היה שווה את זה.  

אל תפחדי.

אל תפחדי לחדש, אל תפחדי ליזום, אל תפחדי להיות הראשונה. אל תפחדי להגיד את מה שאת חושבת- אם את חושבת את זה, זה מספיק טוב. אל תפחדי מאנשים- הם בדיוק כמוך, ב ד י ו ק. לא יותר טובים! (גם לא פחות...). אל תפחדי ליפול, כל עוד תאמיני בעצמך מספיק כדי לקום מיד אחר כך. אל תפחדי ללמוד דברים חדשים, או לשנות תפיסות. אל תפחדי להגיד אני לא יודעת, את לא אמורה לדעת הכל. אל תפחדי להיות שונה, אל תפחדי להיות מי שאת- אם תתני לפחד להשתלט עליך תהפכי לקטנה ומזוייפת בדיוק כמו השאר.    

תהיי.

תהיי אמיתית, תהיי מעניינת, תהיי נחמדה, מצחיקה, מקורית...

תתמכי, תעזרי, תתרמי, תחדשי.

תהיי טובה,

תהיי חזקה,

תהיי מהירה...

תהיי שפיצית.

אבל הכי חשוב-

תהיי מי שאת.       

 ולסיום, משפט שכתבו לי בקורס מ"כים, שהייתי רוצה להגיד לך-  

אם יש לך למה, תדע למצוא כל איך.

יש לך חתיכת למה, עכשיו נשאר רק האיך.

אני יודעת שאת מרגישה קצת אבודה... מקווה שעזרתי לך למצוא את הדרך, או לפחות שיפרתי את ההרגשה.  

(וכמובן, בהצלחה...)

הקטע הזה, שכתבתי במקור לעצמי לפני כמעט שנה, מוקדש לשתי בנות מקסימות:

זה מוקדש לצועניה היפה (שכבר לא אוהבת שאומרים את השם שלה בישראבלוג) שהתגייסה היום לצה"ל.

אני מאחלת לך שתנצלי כל רגע ותלמדי כמה שאת יכולה מהחוויה. למרות הכל אני אוהבת אותך המון וזה כנראה לא ישתנה לעולם!

בנוסף, אני מקדישה את זה גם לרונה, ללא ספק החיילת הכי מעניינת שהייתה לי בתור סמלת, שהצליחה לסיים [בניגוד להשערתי] את הקורס שלה וסוף סוף מגיעה לימי הסדיר הנפלאים. רונה, את שינית לי את החיים והכנסת להם אור. שיהיה המון בהצלחה ותשמרי על קשר.

כל מה שניסיתי לכתוב מחדש לא השתווה לקטע הזה.

לפעמים לא צריך להמציא את הגלגל.

אוהבת את שתיכן,

ואת כולכם-

נל.

את בטח לא ראית את זה, אבל כשעמדת מתחת לחופה נמרח לי חיוך ענק על הפנים.

חיוך אמיתי כזה, באמת מבפנים. טהור.

ואחרי זה, כשענדת לו את הטבעת ודיברת מול כולם על כמה שאת אוהבת אותו,

את בטח לא שמת לב, אבל כשהקול שלך רעד העיניים שלי דמעו.

יש לי הרבה חברות, אבל אף אחת מהן לא מיוחדת כמוך.

הקשר שלי עם אף אחת מהן לא חזק ואמיתי כמו איתך.

ראינו אחת את השניה במצבים הכי קיצוניים.

חווינו אחת עם השניה את כל תהליך ההתבגרות, ודברים נוספים ששייכים רק לשתינו.

תמיד אני הייתי השמחה ביננו. ואת? את היית זאת עם הדמעות.

תמיד אני ידעתי מה לעשות. ואת? את זאת שהייתה אבודה.

אין דבר בעולם שייתן לי יותר נחת מאשר עצם הידיעה שאת מאושרת.

שטוב לך עם עצמך, ושטוב לך בעולם.

שאת קמה בבוקר עם חיוך.

את היית כל כך יפה, ובפעם הראשונה באמת הבנתי על מה מדברים כשאומרים על כלה שהיא קורנת.

את היית כזאת. וכשאמרת לו מול כולם שזו ההחלטה הכי טובה שלקחת בחיים שלך- ידעתי שאת צודקת.

וללילה אחד,

כולנו היינו מאושרים.

החיים של כולנו היו מושלמים.

וזה הכל בזכותך, בזכות הטוב שנמצא בתוכך,

שפשוט לא יכול להתאפק ומדביק את כולנו.

מהנערה שחותכת ורידים מולי,

שמקיאה אחרי שהיא אוכלת,

שעישנה איתי לראשונה סיגריה. וג'וינט.

שאיבדה את הבתולין שלה באותו יום שאני איבדתי.

שעברה איתי את הכל עד היום-

הפכת לאדם מאושר,

ואין דבר שאני עוד יכולה לאחל לך-

כי כל חיי ייחלתי לרגע הזה בו תהיי מאושרת.

כשהתסובבת בין כל האורחים, בטח לא שמת לב שאבא שלך בא וחיבק אותי.

וכשרצו לצלם אותו עם הבנות שלו- הוא ביקש מאחותך לבוא לקרוא לי להצטלם.

ובטח לא שמעת, אבל הוא הבטיח לי שגם איתי הוא יעמוד מתחת לחופה.

חייכתי.

תביטי בעצמך, ותתרגשי.

לא כל יום משתחררים מצהל.

סיימת תקופה לא קלה ולא קצרה.

מה לא חווית בתקופה הזאת?

אהבה, הו כמה אהבה.

ודחיה, ושנאה, והצלחה, וכישלון.

ועם הכל התמודדת.

תביטי בעצמך, ותתגאי.

לא כל אחד מצליח.

תראי כמה למדת, כמה השתנת.

מי עוד יכול לפרק נשק מהר כמוך? מי יכול לתת עצה למפקדת בתחילת דרכה?

תראי איזה אדם את היום.

תנסי להיזכר איך היית לפני שנתיים- איזה בן אדם מהוסס וסגור.

תביטי בעצמך, ותתאהבי.

לא כל אחד היה מגיע לאן שהגעת.

הפכת להיות אדם אהוב,

אדם שמסתכלים עליו בהערכה,

אדם שחושבים עליו ומחייכים.

השפעת על כל כך הרבה חיילים,

לימדת אותם כל כך הרבה שיעורים בחיים.

היית מקור השראה,

לא כל אחד יכול להגיד את זה על עצמו.

ועכשיו?

עכשיו החיים האמיתיים מתחילים.

תביטי בעצמך, ותדמייני.

זאת החכמה האמיתית.

תדמייני את עצמך מגשימה את כל החלומות שלך- זה לא בלתי אפשרי.

תדמייני את עצמך משכילה, וחכמה, ואמידה, ומאושרת.

בעיקר מאושרת.

אין סיבה שלא תהיי- תביטי בעצמך!

נכתב במקור ביום ראשון בלילה, 03:30

ילדונת,

את ישנה עכשיו במיטה מעלי ולא שומעת את הדמעות שלי.

עדיין לא החלטתי אם אלה דמעות עצב או שמחה, אבל הן שם.

מחר יהיה הבוקר האחרון שתעירי אותי, תטלטלי אותי, תתקשרי אלי לפלאפון ותמשכי לי בשערות.

ואני, בתגובה אופיינית, אתהפך לצד השני ואמלמל מתוך שינה - נו, מיימון, עוד חמש דקות אני נשבעת ששאני אקום.

ולכולם זה ייראה סתמי.

לכולם, חוץ ממני. וממך.

אני ואת... יש לנו דרך משלנו לראות דברים.

יש לנו דרך מיוחדת לראות אחת את השניה.

זה היה ככה מהיום שהגעת לפלוגה ועד עכשיו.

מהסיגריה הראשונה שעישנו ביחד ידעתי שאני ואת זה משהו אחר.

ובאמת מאז נהיית לי לחברה שכל כך חיפשתי בפלוגה.

כשכולם אכזבו אותי כל פעם מחדש- את התעקשת להישאר מקסימה כמו תמיד.

את יודעת, סיפרתי לך אין סוף סיפורים על ס' שלי מזיקים,

ואת היית אומרת שאם אני אוהבת אותה ככה, היא כנראה האדם הכי מדהים בעולם, והלוואי והיית יכולה להיות כמוהה.

אז תני לי להגיד לך משהו-

אני לא צריכה אותך ס', אני צריכה אותך מ'.

ואני רואה אותך מסתכלת עלי לפעמים, בעיניים הנוצצות האלה... ובדיוק ככה הייתי מסתכלת על ס'.

את לא יודעת איזה הרגשה מדהימה זאת להיות בשבילך מה שהיא הייתה בשבילי.

ואת לא יודעת מה עשית לי בלב כשהצגת אותי למשפחה שלך בתור

 זאת שלימדה אותי את כל מה שאני יודעת. בלעדיה לא הייתי שורדת פה יום.

ובעיקר תודה.

תודה שנתת לי להכיר אותך על כל רובד באישיות שלך, תודה שהסכמת להכיר אותי ככה.

תודה שבכל רגע נתון של היום, גם אם ישנת או עבדת, הייתי יכולה להגיד סיגריה וישר הייתה לי חֵברה.

תודה שהבנת אותי.

תודה על איך שהסתכלת עלי, בעיניים מעריצות אבל גם חבריות.

ומיימון,

תודה שנתת לי לנגב לך את הדמעות.

אני יודעת שהיה לך קשה להתחיל את התפקיד. תני לי לגלות לך סוד- לכולם קשה בהתחלה.

תודה שהכנסת אותי לתוך הלב שלך ונתת לי את הזכות להיות דמות מעצבת בתחילת הדרך הפיקודית שלך.

את מפקדת מדהימה, ואת עוד תגיעי כל כך רחוק!

אני יודעת שאת לא מאמינה בזה עכשיו, אבל זה כל כך נכון ואפשרי.

אין מספיק מקום בלב שלי בשביל לאהוב אותך כמו שאני אוהבת.

אין מספיק דמעות בעיניים שלי בשביל הפרידה הזאת.

שלך,

אמא נטע-לי

13-08-07 : קו"מ י"ט יוצא לחפש"ש

זה לא נגמר, זה רק הסוף.