אני לא כותבת לך מתוך כאב, אלא מתוך אכזבה.
בניגוד למה שאתה חושב, אין לי כעס עליך בגלל שאתה לא מושלם. אם היית מכיר אותי ולו במעט, היית יודע מהו נסיוני בחיים עם חוסר שלמות. היית מבין כמה מזמן הבנתי את מה שכתבת לי- שאף אחד לא מושלם, אז אין טעם לחפש אחד כזה.
מאז ומעולם הייתי אדם ריאלי, את זה אפילו אתה, שלא מכיר שום מילימטר מהאישיות שלי, יודע.
אני אדם לומד, כנראה שירשתי את זה ממך.
כל חוויה בחיי, בין אם חיובית או שלילית, למדה אותי דבר מה על עצמי ועל העולם.
וכל אינטראקציה שהייתה לי איתך, מהמעט שהיו, הובילה אותי להבנה אחת עיקרית-
אני לא יכולה לסמוך עליך
וכל קשר בו אחד הצדדים מרגיש ככה לגבי הצד השני- נידון לכישלון.
אל תחשוב לרגע שאני מאשימה אותך באיך שהקשר שלנו נראה כרגע. לא כי אתה לא אשם, שהרי לפחות 50% מהאשמה אני מטילה על עצמי, ו-50% זה לא 100%. אני לא מאשימה אותך כי עייפתי מלחפש אשמים- לא רק בקשר שלנו אלא בכלל בחיים.
כתבת לי שהאשמת את ההורים שלך בהמון מהכשלונות שחווית בחיים שלך, לא כך הדבר אצלי.
יש בך משהו, באופי שלך, שגורם לך לחשוב שכולם כמוך- זוהי לפחות תפיסתי לגביך, יכול להיות שמוטעית היא.
אבל אתה חייב להבין-
אני אולי ניראית כמוך,
אני אולי נושאת את אותו שם המשפחה שלך,
הדם שזורם בעורקיי הוא שלך-
אבל אני לא כמוך.
מעולם לא אהיה.
אני אוהבת את מי שאני, את האדם שנהייתי.
ובחיים של האדם הזה, כרגע אין לך מקום.
הקשר איתך בשנים האחרונות, בשנות חיי כאדם בוגר, אימלל אותי. הרגשתי חסרת אונים מולך, כפי שבוודאי הרגשת מולי.
אני מרגישה שאתה לא מבין אותי, ולא מקבל את העובדה שאני לא כמוך, אלא אדם עצמאי בפני עצמו.
אני, בכוחות עצמי, הובלתי אחריי כיתות על כיתות של חיילים בתחילת דרכם הצבאית.
אני יודעת שחשבת שאני איזה פקידה בעורף,
אז תדע, אבא- שהייתי לוחמת ומפקדת.
הייתי עמוד אש ניצב ואיתן לחיילים.
מישהו פעם נתן בך אמון מלא, בכל מאת האחוזים?
מישהו פעם הפקיד בידך את חייו שלו?
מישהו פעם נתן חשיבות כה רבה למילים שלך, למעשים שלך?
את כל זה עשיתי לבד, אבא. מבלי עזרתך.
לא הייתי צריכה אותה, לכן לא דרשתי. ואתה, בעמדתך הנוחה, לא התעקשת להעניק אותה (פרט לתמיכה הכלכלית, עליה אני מודה לך מקרב לב. אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלי זה)
כמו שאמרתי, אני לא כותבת מכאב, אלא ממניעים שונים משלך.
יש בי חמלה אליך, אבא.
ואולי... אולי כשיהיו לי ילדים אני אבין, אבל עד אז- אני רק יכולה לעשות את הנכון בעיני.
אין לי טינה כלפיך, כי אין בי כל רגשות אליך.
רק דבר אחד אחרון, אבא.
אני מעריכה את הכנות שלך כלפיי,
ואני סולחת, אבא. סולחת על הכל.
אין בי כל כעס כלפייך, אני מנסה להבין אותך בכל כוחי.
נסה בבקשה להבין אותי.
אני במקום טוב עכשיו. יש לי עבודה קבועה בה סומכים עלי ומעריכים אותי.
יש לי חברים טובים ששומרים עלי.
יש לי עצמאות וחופש, כמו שכל כך רציתי בשנתיים האחרונות ולא קיבלתי.
זה הזמן שלי לפרוח, זה הזמן שלי להיות מי שאני ולחיות את חיי שלי.
לאורך כל התקופה בה היינו בקשר, הייתי כבולה.
זה הזמן שלי לפרוש כנפיים ולעוף- העולם קורא לי.
אני חייבת להתנתק מהמשקולות בחיים שלי, ואחת מהן, אם לא הכבדה ביותר, היא אתה.
אם הייתי יכולה להגיד לך עוד משהו אחד, אבא, לפני שאתחיל לעוף, הייתי אומרת לך שיום אחד עוד אחזור.
דע שריגשת אותי עד דמעות, וזו אחת ההחלטות הקשות ביותר שלקחתי בחיי, אך גם הנכונה ביותר.
שלך,
נל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
