לא יודעת מה גרם לי לפתוח את הבלוג הזה.

אולי הרבה דברים עצורים, הרבה שתיקות.

הרבה רגעים, סצנות מהחיים שלי, שהשתבשו בצורה כל כך מחליאה שלא יכלתי יותר.

אולי כי זאת הדרך היחידה שאני מכירה, או שהצלחתי לחשוב עליה.

לא יודעת מה יהיה כאן.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לכל כך הרבה אנשים.

העניין הוא שפשוט אין לי אומץ.

או עיתוי, או דרך, או מילים לבחור.

אבל זה בעיקר יהיה כאן.

מילים.

לא יודעת הרבה.

לא יודעת כלום.