כאבי תופת, ושירה בלתי פוסקת של "בראש השנה, בראש השנה, פרחה שושנה אצלי בגינה"

קרדיט לפרדי ממורנו ראשל"צ. מורנו עצמו המליץ לי ללכת לכוכב נולד 6 ולהתקעקע תוך כדי האודישן.

סליחה על האיכות. זה צילום פלאפון (כל הפונקציות חוץ מקשר עם העולם החיצוני עובדות גם אחרי שואת אבא)

[יש לי כל כך הרבה מכתבים בראש וכל כך מעט זמן במחשב]

נל.

כן אני יודעת שזה לא מכתב אבל הבלוג השני בפרטי ואני רוצה את דעת הרב.

[פיניקס- עוף החול]

זה יהיה על השוק של רגל ימין- כלפי חוץ

יש מצב שהזנב יתלפף לו על הרגל שלי.

מה אתם אומרים?

תחזרי בבקשה,

הבלוג לא נראה טוב עם פוסט אחד בחודש וכלום תגובות.

דווקא עכשיו כשיש לי כך הרבה דברים להגיד, לכל כך הרבה אנשים, את נעלמת??

לא יפה...

תחזרי.

צריכים אותך פה.

בתודה,

נל.

אמרתי לעצמי שאני חייבת לתת לה אותו, אסור לי לתת לה להשתחרר בלי שהיא תדע.

אז אזרתי אומץ, לקחתי כמה נשימות עמוקות.

ניגשתי אליה, כולי מבויישת,  והגשתי לה חתיכת נייר.

היא חייכה.

אמרתי לה שתקרא אחר כך, כשתהיה לבד.

איזה הרגשת שחרור...

סוג של התעלות.

הצלחתי.

אני יודעת שזאת לא חכמה,

שלהגיד למישהו דבר טוב זה הרבה יותר קל.

אבל זאת התקדמות.

בשבילי זה הרבה.

- לפעמים אני לא מבינה מה גורם לך לשקר לאנשים.

- כנראה איזה חלל פנימי שצריך למלא.

- לפעמים אני לא מבינה איך את יכולה להיות לבד כל כך הרבה.

- אולי בגלל זה כשאני לא לבד אני משקרת.

- לפעמים אני לא מבינה מה את באמת רוצה.

- גם אני לא תמיד מבינה, פשוט זורמת עם רצונות רגעיים.

-אני לא מבינה איך את יכולה להיות כל כך שונה ליד אנשים מסויימים.

- הזיוף והשקרים זה כבר חלק ממני. בא טבעי. נסי את זה לכמה זמן ותראי איך גם את מצליחה לשנות דמויות ככה.

- את לא מתגעגעת לעצמך?

- אני עצמי.

- לא, אני מתכוונת לעצמך האמיתית.

- עצמי האמיתית מתה. רצחתי אותה פיזית, אחרי שכל מי שהכרתי רצח אותה נפשית.

- ואת שלמה עם זה?

- זאת מי שאני, ורק ככה טוב לי.

- אז רגע, את מאושרת בסוף מכל זה?

- לא. בהחלט לא. לא מאושרת מכל זה, פשוט חיה את זה.

לא יודעת מה גרם לי לפתוח את הבלוג הזה.

אולי הרבה דברים עצורים, הרבה שתיקות.

הרבה רגעים, סצנות מהחיים שלי, שהשתבשו בצורה כל כך מחליאה שלא יכלתי יותר.

אולי כי זאת הדרך היחידה שאני מכירה, או שהצלחתי לחשוב עליה.

לא יודעת מה יהיה כאן.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לכל כך הרבה אנשים.

העניין הוא שפשוט אין לי אומץ.

או עיתוי, או דרך, או מילים לבחור.

אבל זה בעיקר יהיה כאן.

מילים.

לא יודעת הרבה.

לא יודעת כלום.