אני בחדר שלי עכשיו, לא מצליחה לישון.

כי אני חושבת עליך.

[או שאולי זה סתם תירוץ לאינסומניה]

מדליקה את הסיגריה השלישית שלי, נכנסת למסך העריכה ומנסה לכתוב משהו.

עצם הבעיה היא שאני חושבת עליך.

במקום על עצמי?

אני חושבצ עליך [זה מה שקורה כשמקלידים עם סיגריה ביד] ולא מעיזה להתקשר, או לעשות משהו בקשר אלינו.

וככה, אני נותנת לך לחמוק.

בפעם השניה.

ועם עמה שאני ארצה, אני לא אעשה כלום בשביל שהקשר הזה יצליח.

אולי בגלל הכישלון הצפוי מראש,

אולי בגלל שרע לי איתך ועם איך שאתה גורם לי לנרגיש

ואולי בגלל שאני רוצה להיות לבד כרגע.

אני מכבה את הסיגריה בייאוש- אולי הכתיבה יותר תזרום עכשיו.

אני חושבת שקשה לי עם העובדה שאתה יותר אני מעצמי.

יותר שיכור, יותר מסטול, יותר יפה ונחשק, יותר מגובש על עצמך...

יותר הכל.

ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני פוגשת את אני הקטנה והעלובה,

אני פוגשת את נל שמפחדת, מהססת.

נל הזאת מכיתה י', שלא מוציאה מילה, שלא רוצה להיות ליד אנשים.

רוצה להיות לבד.

אבל חושבת עליך...

ובפעם הראשונה זה הרבה זמן שאני באמת לבד.

כל כך רוצה להיות ביחד אבל יודעת שהיא רק עם עצמה.

ולא צריכה חברים,

ולא צריכה משפחה,

ולא צריכה מסגרת,

לא צריכה את עצמה בכלל.

לא צריכה כלום

אבל חושבת עליך.

הנטע לי שאני מכירה, לא הייתה חושבת פעמיים.

היא הייתה עוזבת הכל ונוסעת אליך, ולו רק בשביל שלא תעלה על ההגה שיכור.

[למרות שגם לה זרמו אי אלו כמויות של אלכוהול בדם]

יש דברים שלא מתווכחים עליהם עם המצפון, גם אם זה רק ליתר בטחון.

רק שהפעם היא התווכחה, ונצחה.

הנטע לי שאני מכירה הייתה באה לאן שכתבת לה ב-SMS.

מחפשת אותך, וכשהייתה מוצאת- הייתה עומדת בצד ומחכה שתמצא אותה.

כי היא כזאת- היא לעולם לא תעשה את הצעד, גם עם אחד כמוך שהטיח את עצמו לרגליה עשרות פעמים.

הנטע לי שהייתה כאן לפני-

היא נעלמה.

אני לא יודעת מה עשית לה, אבל היא נעלמה.

חבל,

עד שלמדתי להסתדר איתה.

אני לא יודעת מה עשית, או מאיפה נכנסת לי פתאום לחייך,

אבל זה די ברור שעשית משהו.

משהו בלתי הפיך כנראה.

ויש לי את כל הסיבות להתעלם ממך, ולמחוק אותך מהזיכרון של הטלפון,

ולעשות כאילו לא הכרתי אותך מימי.

משהו בך מסקרן אותי.

משהו בי רוצה לחקור אותך.

להכיר אותך על כל רובד של האישיות שלך.

זה מחרפן אותי. מטריף.

זאת לא אני, זה איזה אלטר אגו שהדחקתי.

אותו אחד שיוצא רק בעזרת כמויות נדיבות של אלכוהול. [ושל דברים אחרים]

אנחנו מסתדרים ככה. כשאני אני רב הזמן והוא אני לכמה שעות בודדות.

ואז אתה הגעת.

אתה הפרת את כל האיזון, הרסת את כל היסודות.

אני עדיין לא סגורה על אם אני רוצה את זה ככה או לא,

אז בינתיים אני מאשימה אותך.

בוא נקווה ששנינו נהיה מספיק חכמים להתעלם אחד מהשני בימים הקרובים,

לטובת שנינו, אבל בעיקר לטובתי.

ככה אמרתי לה, ושתקתי.

היא הייתה בשוק,

היא לא ידעה איך לעכל את כל מה שאמרתי לה לפני כן, לפני ששאלה אותי למה סוף סוף בחרתי לדבר.

עד עכשיו הייתי מבליגה, או אולי בוחרת להטיח בפנים שלך את האמת.

אבל אתה?

אתה רק החזרת לי את כל האמת שלך בפנים.

בצורה הכי אכזרית שיש.

ואז, אחרי כל אחת מאותן שיחות "נפש" שכאלה, הייתי בוכה כל הלילה.

מעכשיו זה השתנה, אתה בעצמך אמרת את זה.

העניין הוא,

שאתה לא יודע באמת עד כמה דברים ביננו השתנו!!!

כל כך כואב לי, כי היית אחד האנשים הכי קרובים אלי.

ועכשיו? רחוק אלפי שנות אור. רחוק ממני יותר מכולם ביחד.

אתה יודע,

ניסיתי כבר פעם לכתוב לך את המכתב הזה.

אלוהים, כמה שהוא היה שונה לפני חודשיים.

אז עוד האמנתי שיש לי בשביל מי לשתוק,

אז עוד האמנתי שאני ואתה נפתור את זה ביננו,

אז עוד האמנתי שיש דרך אחרת.

כנראה שאין.

כנראה שתמיד תישאר זה שגורם לכולנו לבכות, מחבקות אחת את השניה, מנחמות.

אבל תמיד בוכות. תמיד.

בגללך!

תמיד תהיה זה שיראה רק את הצדדים השליליים באנשים.

תהיה הכי גרוע במה שאתה עושה, ועדיין איכשהו תגרום לכולנו להרגיש כל כך לא טובות.

תגרום לאנשים לקפוץ מגגות, רק בשביל לרצות אותך.

מעולם לא התאמצתי ככה בשביל מישהו אחר!

וכל מה שקיבלתי זאת האכזבה שלך, לא מילה טובה אחת, לא חיבוק או ניחום.

נתתי לך הכל וקיבלתי כלום.

הנה, מרוצה?

אני שוב טועה, כמו שאתה כל כך אוהב להראות לי.

כל כך טועה שביליתי שעה שלמה עם טליה אתמול [הערת בלוג- מפקדת הפלוגה] ולא, לא בשביל להעביר חוויות מהחודש שהיא לא הייתה כאן, כמו שאמרתי לך בזיגוג עיניים.

בילינו אותה בלדבר עליך.

כן.

שפכתי הכל, ואני לא מצטערת לשניה.

אתה יודע למה?

כי אין לי יותר בשביל מה לשתוק!

וכשהיית קיימת- מעולם לא הייתי לבד.

מעולם לא הרגשתי תחושת פספוס שכזו. מעניין אותי אם גם את מרגישה את זה.

כן, את. שיושבת וקוראת את המכתב שלי כרגע.

נעצרת.

חושבת לעצמך 'היא בטח מתכוונת למישהי אחרת'.

אני לא.

כשזה זה אז יודעים.

מעניין אותי אם גם את יודעת.

את יודעת כמה אני לבד? איזה שאלה טפשית.. בטח שאת לא יודעת! איך תדעי? את בכלל לא מכירה אותי. את יודעת כמה כאב לי הלב בגללך? ואפילו אין לי זכות. מי אני כבר בשבילך, מי את בשבילי? שתי זרות. מעולם זרה לא גרמה לי לכאוב כמו שאת הצלחת. אני יודעת שלא התכוונת, בטח שלא התכוונת. בסך הכל יש מישהי שחשובה לך יותר. אז אל תתנצלי. פשוט תדעי שזה כואב, למרות שאין לי זכות.

הלוואי והכל היה שונה.

הלוואי ושתינו היינו חיות בעולם אחר. עולם מושלם. עולם רק שלי ושלך.

עולם בו זה היה יכול להצליח.

הייתי לוקחת אותך... לוקחת אותך לים. והייתי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך, כמה טוב לי איתך, כמה את חשובה לי.

אני יודעת שאני אומרת את זה הרבה, לפחות חלק מזה, אבל אז באמת הייתי מתכוונת לזה, אז זה היה מצליח לי. לנו.

אני יודעת שאת קוראת את זה עכשיו.

יושבת מול המחשב ומחייכת לעצמך.

אומרת לעצמך- איזה מדהימה היא.

אני לא כזאת בלתי מושגת כמו שאת חושבת שאני.

אני כאן. את רק צריכה להתקרב קצת. להחזיק לי את היד. להסתכל לי בעיניים.

אם רק היית יודעת מה אני אעשה בשבילך.

אם רק היית יודעת כמה את חשובה לי.

כן, את.

[אני יותר.]

לירח המלא שלי... לפני חודש כתבתי לך מכתב אמיתי ולא מובן, נטע לי סטייל לחלוטין, אותו מכתב שאתה שומר עד היום בארנק שלך [כן, זה מרגש אותי, למרות האדישות]

רציתי להסביר לך כמה דברים שמאד מובנים מאליו לשנינו.

ככה זה, במכתב אני חכמה, יש לי את כל המילים הנכונות.

רציתי להסביר לך שהסיבה שהייתי כל כך מגעילה אליך היא  כי ככה התמודדתי עם המצב.

הדחקתי את זה, אבל זה היה חזק ממני.

ידעתי שאני בקשר עם הרופא, אבל רציתי אותך.

כעסתי על עצמי, ולכן גם כעסתי עליך.

זאת הסיבה שהתייחסתי אליך כל כך מגעיל.

תקביל את זה לגן חובה, כשהיית מושך לכוסית של הגן בצמות?

אז סוג של משכתי לך בצמות,

רק בלי לרצות,

בלי לדעת,

ובלי שיהיו לך צמות.

[זה בסדר, אני מעדיפה אותך עם התספורת הצבאית]

אז כן, ירח שלי,

יש לי משהו אליך.

ואני מאד מפחדת להגיד לך את זה.

אני יודעת שגם אתה רוצה משהו ממני.

אבל לצערי אף אחד מאיתנו לא מספיק אמיץ בשביל להציף את זה

אז נמשיך ככה,

מתייסרים לנו במעגל של יחסים אפלטוניים לא אפלטוניים.

נחזיק ידיים בשקט- כדי שהחניכים לא יראו,

למרות שברור לשנינו שכולם יודעים יותר טוב מאיתנו שכן יש ביננו משהו.

הלוואי ותתעורר כבר, ירח.

כי אני ערה, מחכה לך כאן בעולם האמיתי,

מחכה שתתנפץ לך הבועה הנאיבית שאתה חי בה.

מחכה שתיכנס לבועה שלי-

היא הרבה יותר קודרת, אבל הסקס מצויין.

במקום לשבת איתך באיזה פאב עכשיו, אני בבית, כותבת לך.

זה לא שאני לא רוצה לראות אותך,

וזה לא שיש בך משהו רע, להיפך.

אני פשוט מפחדת.

הגיע הזמן שאודה בזה-

אני פשוט מפחדת.

מצד אחד, אני כל כך רוצה/צריכה/חייבת [מחק את המיותר] מערכת יחסים יציבה.

ומהצד השני, אני חושבת שבחיים לא תהיה לי אחת כזאת.

כי אני מפחדת.

יש בך את כל הדברים הנכונים.

ובכל זאת, משהו גרם לי לכתוב לך הודעה שאני לא יכולה לראות אותך היום.

משהו רצוני-לא-רצוני, לא יכולה להסביר את זה.

כששאלת אותי השבוע מה אני רוצה ממך,

קפאתי.

אני לא יודעת מה אני רוצה ממך, וכנראה שאני הולכת לאבד אותך.

גם ככה אין לך מה לחפש אצל ילדה כמוני.

עצוב לי.

בדיוק כמו שכתבתי לך-

"עצוב לי לא לראות אותך כל כך הרבה זמן."

כבר יותר מחודש שאני מתחמקת ממך.

לא יודעת למה אני עושה את זה אבל עדיי עושה.

אני פשוט מפחדת.

אתה חושב שאתה מכיר אותי, אתה טועה.

אתה לא מבין למה נכנסת.

אתה לא מבין מי אני.

נכנסת לקשר עם אחת שקשרים לא אוהבים אותה.

אני זאת שאף פעם לא תסתכל לך בעיניים. לא כשמדברים, לא כשמזדיינים. אף פעם.

אני זאת שמשקרת לך כשבא לה, לא באמת מבינה למה אבל עדיין עושה את זה.

אני זאת שתחיה יפה מאד גם בלי לדבר איתך חודש, שתמשיך אחר כך כרגיל בקשר איתך, כאילו כלום לא קרה.

אני זאת שמסוגלת לסנן אותך, בלי שום רגשות אשמה, ולכעוס כשלוקח לך יותר משלושה צלצולים לענות לי.

אני זאת שבחיים לא תגיד לך שהיא מאוהבת בך,

כי היא בחיים לא תבין את זה.

עד שתעזוב.

אז היא תשב ותבכה.

ותבכה ותבכה ותבכה.

ואז היא עוד תשנא את עצמה על כך שבחור עלוב כמוך גרם לה לבכות.

אבל עד אז-

היא בחיים לא תודה בזה.

היא בחיים לא תתן לך להיכנס מספיק עמוק,

היא בחיים לא תתן לך להכיר את כולה,

היא בחיים לא תתן לך להיות מאושר עד הסוף.

(היא גם בחיים לא תתן לך לגמור לה בפה, למקרה שחשבת שהיום הזה עוד יבוא.)

ואתה תישאר, כי אתה כזה.

כי אתה חושב שאתה זה שיוכל לפצח אותה כבר.

וכל הסיפורים ששמעת עליה רק מדליקים אותך יותר, גורמים לך להישאר איתה עוד קצת.

אז לא.

אתה לא כזה משהו מיוחד.

סתם אחד שנועד לשעשע אותה, כי היא התחילה להרגיש בודדה מידי.

וכשזה יעלה לה לראש- היא תעיף אותך מכל המדרגות, כמו שהיא עשתה לשאר.

ואז היא תישאב חזרה למעגל האינסופי של הבדידות שלה, שתיפסק בקשרים מזדמנים כמוך שימשכו מס' ימים עד מס' חודשים.

והיא יודעת שגם אתה בקטע הזה רק בשביל הסקס,

או לפחות ככה היא מעדיפה לחשוב, או לגרום לך לחשוב, או לחשוב שככה אתה חושב.

כי פשוט כל מה שהיא רוצה זה שמישהו אחד, פעם אחת, יגרום לה להפסיק לחשוב לחלוטין.

יעצור את הרעש בתוך הראש שלה לכמה שניות בודדות.

של אושר.

של שקט.

אבל גם היא יודעת שזה בחיים לא יקרה.

אז אל תפתח ציפיות.

היא מתה להגיד לך את כל זה, אבל היא בחיים לא תעז.