מעולם לא הרגשתי תחושת פספוס שכזו. מעניין אותי אם גם את מרגישה את זה.

כן, את. שיושבת וקוראת את המכתב שלי כרגע.

נעצרת.

חושבת לעצמך 'היא בטח מתכוונת למישהי אחרת'.

אני לא.

כשזה זה אז יודעים.

מעניין אותי אם גם את יודעת.

את יודעת כמה אני לבד? איזה שאלה טפשית.. בטח שאת לא יודעת! איך תדעי? את בכלל לא מכירה אותי. את יודעת כמה כאב לי הלב בגללך? ואפילו אין לי זכות. מי אני כבר בשבילך, מי את בשבילי? שתי זרות. מעולם זרה לא גרמה לי לכאוב כמו שאת הצלחת. אני יודעת שלא התכוונת, בטח שלא התכוונת. בסך הכל יש מישהי שחשובה לך יותר. אז אל תתנצלי. פשוט תדעי שזה כואב, למרות שאין לי זכות.

הלוואי והכל היה שונה.

הלוואי ושתינו היינו חיות בעולם אחר. עולם מושלם. עולם רק שלי ושלך.

עולם בו זה היה יכול להצליח.

הייתי לוקחת אותך... לוקחת אותך לים. והייתי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך, כמה טוב לי איתך, כמה את חשובה לי.

אני יודעת שאני אומרת את זה הרבה, לפחות חלק מזה, אבל אז באמת הייתי מתכוונת לזה, אז זה היה מצליח לי. לנו.

אני יודעת שאת קוראת את זה עכשיו.

יושבת מול המחשב ומחייכת לעצמך.

אומרת לעצמך- איזה מדהימה היא.

אני לא כזאת בלתי מושגת כמו שאת חושבת שאני.

אני כאן. את רק צריכה להתקרב קצת. להחזיק לי את היד. להסתכל לי בעיניים.

אם רק היית יודעת מה אני אעשה בשבילך.

אם רק היית יודעת כמה את חשובה לי.

כן, את.

[אני יותר.]