לירח המלא שלי... לפני חודש כתבתי לך מכתב אמיתי ולא מובן, נטע לי סטייל לחלוטין, אותו מכתב שאתה שומר עד היום בארנק שלך [כן, זה מרגש אותי, למרות האדישות]

רציתי להסביר לך כמה דברים שמאד מובנים מאליו לשנינו.

ככה זה, במכתב אני חכמה, יש לי את כל המילים הנכונות.

רציתי להסביר לך שהסיבה שהייתי כל כך מגעילה אליך היא  כי ככה התמודדתי עם המצב.

הדחקתי את זה, אבל זה היה חזק ממני.

ידעתי שאני בקשר עם הרופא, אבל רציתי אותך.

כעסתי על עצמי, ולכן גם כעסתי עליך.

זאת הסיבה שהתייחסתי אליך כל כך מגעיל.

תקביל את זה לגן חובה, כשהיית מושך לכוסית של הגן בצמות?

אז סוג של משכתי לך בצמות,

רק בלי לרצות,

בלי לדעת,

ובלי שיהיו לך צמות.

[זה בסדר, אני מעדיפה אותך עם התספורת הצבאית]

אז כן, ירח שלי,

יש לי משהו אליך.

ואני מאד מפחדת להגיד לך את זה.

אני יודעת שגם אתה רוצה משהו ממני.

אבל לצערי אף אחד מאיתנו לא מספיק אמיץ בשביל להציף את זה

אז נמשיך ככה,

מתייסרים לנו במעגל של יחסים אפלטוניים לא אפלטוניים.

נחזיק ידיים בשקט- כדי שהחניכים לא יראו,

למרות שברור לשנינו שכולם יודעים יותר טוב מאיתנו שכן יש ביננו משהו.

הלוואי ותתעורר כבר, ירח.

כי אני ערה, מחכה לך כאן בעולם האמיתי,

מחכה שתתנפץ לך הבועה הנאיבית שאתה חי בה.

מחכה שתיכנס לבועה שלי-

היא הרבה יותר קודרת, אבל הסקס מצויין.