במקום לשבת איתך באיזה פאב עכשיו, אני בבית, כותבת לך.

זה לא שאני לא רוצה לראות אותך,

וזה לא שיש בך משהו רע, להיפך.

אני פשוט מפחדת.

הגיע הזמן שאודה בזה-

אני פשוט מפחדת.

מצד אחד, אני כל כך רוצה/צריכה/חייבת [מחק את המיותר] מערכת יחסים יציבה.

ומהצד השני, אני חושבת שבחיים לא תהיה לי אחת כזאת.

כי אני מפחדת.

יש בך את כל הדברים הנכונים.

ובכל זאת, משהו גרם לי לכתוב לך הודעה שאני לא יכולה לראות אותך היום.

משהו רצוני-לא-רצוני, לא יכולה להסביר את זה.

כששאלת אותי השבוע מה אני רוצה ממך,

קפאתי.

אני לא יודעת מה אני רוצה ממך, וכנראה שאני הולכת לאבד אותך.

גם ככה אין לך מה לחפש אצל ילדה כמוני.

עצוב לי.

בדיוק כמו שכתבתי לך-

"עצוב לי לא לראות אותך כל כך הרבה זמן."

כבר יותר מחודש שאני מתחמקת ממך.

לא יודעת למה אני עושה את זה אבל עדיי עושה.

אני פשוט מפחדת.