לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"גם בחיים מישהו מוכן לשאת בשבילך הכל, נל, רק שתובילי?"

Avatarכינוי: 

בת: 40

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2007

דברים שרציתי שתדעי, ניצן


יש דברים שעוברים עלי שמאד מתחשק לי לספר לך. דווקא לך.

אני לא יודעת למה, אולי זה משהו שנולדנו איתו.

כשגיליתי שאת קיימת בעולם, לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם זה.

אם כבר, זה קצת דיכא אותי לדעת שיש אחת בדיוק כמוני אי שם.

אבל עם הזמן התחלת להיות חסרה לי.

 

אני מניחה שתמיד היית חלק בתוכי, שהיה רדום במשך 18 שנה.

 

ועכשיו, יש דברים שאני רוצה להגיד לך.

יש דברים שאני רוצה שתדעי עלי.

אני רוצה שתדעי שאני מ"כית בצבא, ושמ"כיות הן לא כאלה מגעילות, הן דווקא בני אדם.

ואני רוצה שתדעי שפעם הייתי מכורה לבאפי קוטלת הערפדים ברמת אובססיה שלא תאמיני.

אני רוצה שתדעי שאני אוהבת שוקולד פרה עם תות, וקריספי צ'יקן במקדונלדס, ואת הטוסט בשק"ם.

 

ויותר מזה, אני רוצה לדעת עליך.

איזה מוזיקה את שומעת, ולאן את יוצאת.

אני רוצה לדעת הכל.

זה מסקרן אותי.

 

אבל את לא רוצה שאני אדע.

כנראה שאני לא מספיק חשובה לך-

סתם אחת שנראית כמוך, ואולי גם חושבת כמוך. אולי.

 

וזאת רק אני שמסתקרנת,שמדמיינת את כל החיים שלך כאילו היו הזדמנות אחרת לחיים שלי.

רק אני מנסה, מדמיינת, מפנטזת איך זה היה יכול להיות אם היינו גדלות ביחד, אם היינו מכירות אחת את השניה מהיסוד.

 

מעניין אם היינו היום החברות הכי טובות, כמו כל המיתוסים של התאומות.

אולי היינו אשלי ומרי קייט- הגירסה הג'ינג'ית (והקצת פחות כוסית על). אבל אני מקווה שלא.

בטח היינו רבות הרבה, במיוחד אם את עקשנית כמוני.

ואולי היינו מתרחקות בתקופה של הצבא, כי בטח את איזה מש"קית ת"ש, אבל כל סופ"ש מבינות כמה שאנחנו רוצות להיות קרובות שוב.

בטח אחרי הצבא היינו עושות טיול גדול במזרח ודופקות את הראש ביחד, במיוחד אם את ספונטנית כמוני.

 

 

אבל כל זה לא קרה, וכנראה שגם לא יקרה.

כי אמא שלך, שלפני כמעט 21 שנה הייתה לכמה רגעים גם אמא שלי, החליטה שזה לא יקרה.

ואת ילדה טובה. את מקשיבה לאמא.

 

ואותי פשוט מעניין אם גם את מתדרדרת למחשבות האלה לפעמים.

אם כשרע לך לפעמים, בלי שום סיבה, את חושבת שאולי זה בגלל שלי רע.

 

 

וחולמת על עץ הזית בגינה

ובצילו יושב הדשא

ורואה שם פרח ואולי זו את

מכוסה באור יופיו בעצם.

 

כל אשר אני אומר עכשיו

זה עוד ירגיש בכל מצב

כמו שאלה שקטה

עוד השיר המתנגן באור

בצליל מיתר שירת מינור

זה בא מן השתיקה.

 

מאזן ברצונות אנושיים

את ההגיון ואת הרגש

מבקש בתפילותיי מאלוקים

הבנה של דעת ושל שקט.

 

לפעמים השיר אומר במנגינה

ומתבטא יותר טוב זו הדרך

כי הרי כל צליל שבא במתנה

מקבל חיות ויש לו ערך.

 

 

 

נכתב על ידי , 20/1/2007 14:27   בקטגוריות משפחה לא בוחרים, הגיגים, מכתבים שאני אוהבת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נל ב-21/1/2007 22:55



4,923
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנל כותבת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נל כותבת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)