החלטתי סוף-סוף לפתוח בלוג שבו אני אוכל להוציא הכל.
בפוסט הזה אני אנסה לפרוק הכל. ולמרבה הפלא, לא אבקש ממכם לקרוא או להגיב.
עכשיו אני מרגישה נורא.
כאילו כל העולם נופל עליי בלי הודעה מוקדמת.
הכל פשוט. זה גדול עליי. הכל.
אני לא יודעת איך להתמודד עם דברים. אני מרגישה לפעמים כה בוגרת אבל כה קטנה.
בגלל שאני מרגישה חלשה נפשית, אני מתחילה להחלש פיזית.
אולי אני ארזה קצת. אבל זה עצוב שאני רק אוכלת ואוכלת. אני מרגישה יותר שמנה מתמיד... כי אני באמת כזאת.
וההורים. לא רואים מה עובר עליי בכלל, אחרי זה מתפלאים למה הקשר שלנו כל כך מרוחק.
אני בחיים לא אצליח לדבר עם אמא בצורה פתוחה. שלא נדבר על אבא.
ומצידי זה בסדר.
אתמול חלמתי חלום. מאוד מוזר אני חייבת לציין.
הייתי חברה של מישהו מבוגר. בן 30+ אולי. הבת שלו היתה חברה טובה שלי.
סיפרתי לה כמה שאני אוהבת אותו. פאקינג את אבא שלה!
ואז בא הוא. נ'.
נ' הוא בחור מצחיק וחמוד. הוא מוצא חן בעיניי במציאות.
הוא בא וגרם לי ולחבר המבוגר שלי להפרד.
בחיים לא חלמתי חלום כזה.
מישהו חושב שהוא אומר משהו?
בכללי,
אני לא רוצה למות. אני רוצה לחיות ולהנות מהחיים.
אבל אני רוצה פשוט שההרגשה הזאת תעלם.
הוא כל כך מציאותי, וכל השאר כל כך לא.
אבל אני לא יודעת מה לעשות איתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
