חיים שלי.יפה שלי.
נשמה שלי.
אהוב שלי.
מתוק שלי.
חייל שלי.
נסיך שלי.
דויד שלי.
ההתלבטות הייתה לא כזאת מטורפת.
פשוט חייגתי את המס'..ואז כבר נכנסתי לחלום. התקשרתי אלייך. (איך לא הקלטתי את זה לעזאזלללללללל?! )
כן, לא ציפיתי.
השיחה הזאת זה הדבר שהכי רציתי בעולם.
חוץ ממשפט אחד שהרס, כמו תמיד.. 'מתי שאסגור פה, אני אקפוץ לבקר'.
אל תבוא. אין לך למה. אין לך לאן.. תשאר פה ותחכה, אני עוד אבוא לבד. אני האמיתית.
אבל רגע... כאילו. פאקינג הרגשתי כאילו אף פעם לא הפסקנו לדבר. כאילו זה שיחה שגרתית.
אתה מדהים אותי.
כל פעם מחדש.
אני אוהבת אותך כל כך.
חחחח איך אתה אומר לי שאני חמודה כי דאגתי לך...
רק עכשיו דאגתי לך?
מהרגע הראשון, שהבנתי כמה אני אוהבת אותך..שהיה בעצם מהרגע הראשון שהתחלנו לדבר, דאגתי לך.
כל השנה+ הזאת דאגתי לך.
הייתי בבולגריה.. ודאגתי לך.
כל שניה ושניה מהחיים שלי, בתקופה הזאת שלא דיברנו, חשבתי עלייך.
אני אוהבת אותך דויד. אני לא יודעת כמה זמן ייקח לך זמן להבין את זה.. אבל אתה חשוב לי כל כך .
.
האירוניה היא.. שבדיוק קרעתי משפט שמחץ לי ת'חיים.
מזלות עקרב לא שוכחים... זוכרים ולא שוכחים.
אתה תשנא אותי כל החיים שלך, לא ככה?
ולא משנה מה יקרה, אני אבוא מוכנה. אני אבוא אחרת... טובה יותר חיצונית, בשבילך. אני אבוא.. השאלה איך תקבל תעובדה ששיקרתי לך במצח כזאת נחושה..
אם תקבל את זה בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בינונימית18