זה אתה התחלת בכלל!!!!!אז למה זאת אני שסובלת עכשיו?הודי אחד. נו, מי היה מאמין..
כן. זה קשה. ומה שהכי דפוק זה שידעתי שזה מה שיהיה בסופו של דבר.
אז אני חייבת להוציא את זה עכשיו.
אלי?
אפשר גם לומר..אלי המאבטח. חח?
אני מתגעגעת. זתאמרת. בכלל לא הכרנו, שתבין. אבל ברגע שראיתי אותך מסתכל עליי, לא פעם, ולא פעמיים.. זה כבר הפך אותי לפרנואידית בצורה הרומנטית יותר.
וכן. מעריכים דבר שנייה אחריי שהוא נעלם.
ואני לא באמת יודעת מה היה שם..כן?
'את איתי?'
החמצה.
אל תשחק אותה.. לא באמת התכוונת למשמעות ששאלת. כי ראיתי את זה בעיניים שלך.
נראה לי, שמה שבאמת כואב, זה שאני פחדנית.
ואני סובלת אח"כ. ובוכה כמו ילדה קטנה...
למעשה.. אני באמת פרנואידית... ולמה לעזאזאל לא הלכתי אלייך בסוף.. ושאלתי אותך כמו בנאדם..'יש לך משהו להגיד?אז תגיד עכשיו, לפני שאתה הולך..'
לא אמרתי.
מפגרת.
ורק אני סובלת ככה... מפגרת שכמוני.
הזכרונות המעטים שאפשר לאחז בהם.. מחרפנים אותי. כאילו ממש אבל.
ובא לי להגיד לך את זה אלי...
אני יודעת, שאם זה הדדי... זה הכי הרבה מבחינתי. ואם טעיתי בשיפוט? אז....
אוקיי, אפשר להמשיך הלאה.
אתם מבינים שזה לא הפעם הראשונה שאני נשארת בלי יכולת להגיב .. להגיד משהו לצד השני?
אני אפילו לא יודעת מה הדבר האחרון שאמרתי לך.
אני מתגעגעת. לא עבר שבוע.. לא היינו מי יודע מה קרובים.. ואני כבר מתגעגעת.
אנחנו לא מכירים!!!!!!!!!!!!!! ואני נאחזת רק על המבטים והצחוק..והאהבה בעיניים? ואני מתגעגעת אלייך.
ואני לא מאוהבת. אני מטורפת.
ואני רוצה לראות אותך פנים מול פנים, שוב.. רק בשביל לדעת מה היה שם. אוקיי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בינונימית18