זה אפילו קצת מפחיד.

במקרה נתקלתי עכשיו בתוכנית על אחת מTLC , זאת שמתה בתאונה. Lisa "Left Eye" Lopes.

אני ממש לא חובבת של מוזיקה מהסגנון, אבל היא בהחלט נסבלת.

ואני לא אוהבת ראפ, אבל!

אני זוכרת שברגע ששמעתי על המוות שלה בזמנו הזלתי דמעה.

היא היתה כל כך צעירה.

לא ידעתי עליה ש ו ם ד ב ר! אבל התחברתי עליה משום מה.

ועכשיו, בתוכנית, הראו את ימיה האחרונים (חודש שלם שמתועד בוידאו)

עם על המחשבות שלה, ואיך היא ניסתה למצוא את עצמה.

בלי קשר, אני פשוט ראיתי בתוכנית את מה שראיתי כשהסתכלתי עליה בסתם קליפ.

מאד התחברתי עליה גם עכשיו, ויותר מתמיד חבל לי שהיא כבר איננה.

היא הרגישה שהיא עומדת למות, היו לה מחשבות מאד פילוספיות.

כמ השזה ישמע רע, אני כמוה, לא מאמינה במוות. אני יודעת שהכל זה אחד ובצורה זו או אחרת

אנחנו ממשיכים להתקיים. לא רואה את זה בתור הסוף.

אני גם מרגישה שהיא באמת מצאה את עצמה ועשתה את מה שהיתה צריכה בחיים האלה.

לדעתי בשנים המועטות שהיו לה היא עשתה הכל, ולכן כבר יכלה באמת להמשיך הלאה,

כמו שאמרה שהמשאלה שלה היא להמשיך להתקדם ולחוות שינוים.

היא היתה מוכנה לשינוי הכי גדול בחיים, המוות.

עד כמה שזה עצוב לנו...אני יודעת שהיא הסתדרה לה אי שם...

לילה טוב..

איזה בלאגן, אני שונאת ללכת ללכת ללכת ואז פתאום להתבלבל...בחיים כמובן.

ככה בעשר דקות של מחשבות שאני לא יודעת מה מקורן איבדתי כיוון.

לפני 3 וחצי שנים זה היה בסדר להיות מבולבלת, היתי בת 16 וחצי..

נסלח..

אבל עכשיו? למה??

איך זה שלא הצלחתי לפתור את הבעיות שלי?

פשוט ברחתי...והיה לי טוב למעשה..

אבל פתאום זה הרגיש לא מתאים ונפלתי למלכודת של עצמי.

שוב קשר רציני באופק..

זה לא שאני לא רוצה את זה, אני כן.

ואז אתמול שמעתי קול בתוכי שמתנגד. הוא אומר שאני לא צריכה קשר כזה בגיל בקושי 20

ואני צריכה לחיות יום יום ולא לחשוב על העתיד הקצת יותר רחוק.

אולי יהיו לי עוד עשר בחורים...אולי לא זה לא מה שאני רוצה..

והבעיה שלי עם עצמי, עדיין סגורה מידי, לא מסוגלת לקבל

לא מצליחה לתת את כל מה שיש לי ואני רוצה לתת.

זה דברים פנימים מסובכים.

אני רק רוצה לזרום עם החיים. הבעיה היחידה שאני מפחדת שמישהו (הוא או אני)

ניפגע בסופו של דבר, וזה בולם אותי קצת.

אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו (אין לי בעיה להיות גלויה עם אנשים)

ואז פתאום אתמול חשבתי על זה והבנתי שאני לא יודעת על מה אני מדברת.

אולי אני מאוהבת בו אבל איך אני אדע אם אני אוהבת אותו?

אין לי מושג מה אני רוצה, שוב הלכתי לאיבוד....הצילו!

לא כתבתי חודשים.

המקום בו אני יוכלה לכתוב כל העולה על רוחי :)

אז, למי מכם שמאמין במשאלות זה המקום.

אל אף שכל פעם שאני מביעה אחת אני מייד שוכחת שעשעיתי זאת,

בא יום ומה שאני מקבלת מזכיר לי את מה שביקשתי לפני זמן רב.

והגעתי לנקודה שבא אני נמצאת בדיוק איפה שהיתי רוצה להיות בתקופה זו בחיים.

על אף שהחיים שלי לא נראים לי מרתקים בכלל,

כשאני מתחילה לספר לאחרים כולם נדהמים ואומרים שיצאתי מדעתי.

זה התחיל מפגישות אל תוך הלילה עם מישהו שאין לי בכלל מושג למה הלכתי לפגוש אותו מההתחלה...

וניגמר בזה שהוא אומר שידע שמשהו יקרה בינינו לפני איזה 3 שנים...

חוש הסקרנות שלי כנראה...

מה כל כך מוזר בלהיות עם שני גברים בשני מערכות יחסים בו זמנית???

וכן, משלב מסויים הודעתי להם אחד על השני, והם הבליגו לי על זה..

מה זה אומר?

שלא איכפת? או שאני חשובה כך שלא מוכנים לוותר עלי בשום אופן?

עדיין, עד נקודה מסויימת זה היה אחלה.........

עד שהבנתי שאני אוהבת את שניהם....

ולאחד מהם יש אופציה ל......מה שבא לו בעתיד...

אז מה עכשיו?

הגרוע מכל!!!!!!!!!!

צריך לבחור אחד...

לא רוצהההההההההההההה :(

אבל הלב נקרע ואומר דיי להתעללות...

אוהב , לא אוהב

לא אוהב, אוהב..

פרידות זה דבר כל כך קשה,

במיוחד כשזה הידיד הכי טוב שלך.

אבל אני חייבת להתומדד עם זה

ולהתחיל חיים חדשים.

עם קשר מוגדר והדדי, ולקוות לטוב......

בהצלחה לי :)