איזה בלאגן, אני שונאת ללכת ללכת ללכת ואז פתאום להתבלבל...בחיים כמובן.

ככה בעשר דקות של מחשבות שאני לא יודעת מה מקורן איבדתי כיוון.

לפני 3 וחצי שנים זה היה בסדר להיות מבולבלת, היתי בת 16 וחצי..

נסלח..

אבל עכשיו? למה??

איך זה שלא הצלחתי לפתור את הבעיות שלי?

פשוט ברחתי...והיה לי טוב למעשה..

אבל פתאום זה הרגיש לא מתאים ונפלתי למלכודת של עצמי.

שוב קשר רציני באופק..

זה לא שאני לא רוצה את זה, אני כן.

ואז אתמול שמעתי קול בתוכי שמתנגד. הוא אומר שאני לא צריכה קשר כזה בגיל בקושי 20

ואני צריכה לחיות יום יום ולא לחשוב על העתיד הקצת יותר רחוק.

אולי יהיו לי עוד עשר בחורים...אולי לא זה לא מה שאני רוצה..

והבעיה שלי עם עצמי, עדיין סגורה מידי, לא מסוגלת לקבל

לא מצליחה לתת את כל מה שיש לי ואני רוצה לתת.

זה דברים פנימים מסובכים.

אני רק רוצה לזרום עם החיים. הבעיה היחידה שאני מפחדת שמישהו (הוא או אני)

ניפגע בסופו של דבר, וזה בולם אותי קצת.

אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו (אין לי בעיה להיות גלויה עם אנשים)

ואז פתאום אתמול חשבתי על זה והבנתי שאני לא יודעת על מה אני מדברת.

אולי אני מאוהבת בו אבל איך אני אדע אם אני אוהבת אותו?

אין לי מושג מה אני רוצה, שוב הלכתי לאיבוד....הצילו!

לא כתבתי חודשים.

המקום בו אני יוכלה לכתוב כל העולה על רוחי :)

אז, למי מכם שמאמין במשאלות זה המקום.

אל אף שכל פעם שאני מביעה אחת אני מייד שוכחת שעשעיתי זאת,

בא יום ומה שאני מקבלת מזכיר לי את מה שביקשתי לפני זמן רב.

והגעתי לנקודה שבא אני נמצאת בדיוק איפה שהיתי רוצה להיות בתקופה זו בחיים.

על אף שהחיים שלי לא נראים לי מרתקים בכלל,

כשאני מתחילה לספר לאחרים כולם נדהמים ואומרים שיצאתי מדעתי.

זה התחיל מפגישות אל תוך הלילה עם מישהו שאין לי בכלל מושג למה הלכתי לפגוש אותו מההתחלה...

וניגמר בזה שהוא אומר שידע שמשהו יקרה בינינו לפני איזה 3 שנים...

חוש הסקרנות שלי כנראה...

מה כל כך מוזר בלהיות עם שני גברים בשני מערכות יחסים בו זמנית???

וכן, משלב מסויים הודעתי להם אחד על השני, והם הבליגו לי על זה..

מה זה אומר?

שלא איכפת? או שאני חשובה כך שלא מוכנים לוותר עלי בשום אופן?

עדיין, עד נקודה מסויימת זה היה אחלה.........

עד שהבנתי שאני אוהבת את שניהם....

ולאחד מהם יש אופציה ל......מה שבא לו בעתיד...

אז מה עכשיו?

הגרוע מכל!!!!!!!!!!

צריך לבחור אחד...

לא רוצהההההההההההההה :(

אבל הלב נקרע ואומר דיי להתעללות...

אוהב , לא אוהב

לא אוהב, אוהב..

פרידות זה דבר כל כך קשה,

במיוחד כשזה הידיד הכי טוב שלך.

אבל אני חייבת להתומדד עם זה

ולהתחיל חיים חדשים.

עם קשר מוגדר והדדי, ולקוות לטוב......

בהצלחה לי :)

 "שלוש שיחות על ידידות ואהבה" / אפלטון

....בנאומו הוא מוכיח את כל הנזק וההרס שאמנם מצוי בקשר של ה"מאהב", וכדי להבהיר את כוונת דבריו הבהר היטב הוא מגדיר את האהבה, לצורך הוכחה זו, כ"תאוה נטולת הגיון שמשתרעת ליהנות מן היופי וגוברת אגב כך על הדעה שפניה אל אורח החיים הנכון, ומכוח התאוות המקורבות לה היא פונה אל יופים של גופים עד שתהא מנצחת בהשתרעות זו". וכל אותו טיעון מושם בפי "מאהב" אחד מבין מאהביו המרובים של נער מסויים, ענות שקשר זה יביא על אהובו והמתאר פורענות זו בצבעים קודרים ביותר,  אלא שמתוך ערמומיות, וכדי לגבור על המתחרים בו,  הוא מעמיד פנים

שאיננו "אוהב", ושדווקא מטעם  זה מוטב לו לנער להעדיף אותו על שאר המחזרים....

...המאהב ישמח אפוא בהכרח, כשרעות גדולות כל כך ושאר מגרעות לרוב תתהווינה ברוח אהובו, או תימצאנה בו מטבע ברייתו: וכשאינן מצויות בו, ייצור אותן במו ידיו, לבל יקפח הנאה זו שהוא נהנה לפי שעה. מן ההכרח הוא שאפוא, שיהא צר עין, ויעצור את אהובו מחברתם של שאר אנשיים רבים וכן מועילים, שמכוחה יכול היה הנער להיות לאיש. מתוך כך מביא עליו מאהבו נזק עצום, וגדול ביותר הנזק, כשהוא מונעו מאתתו שיח-ושיג בבבבו יכול היה להעשות נבון שבנבונים.... נמצא, שבכל הנוגע לרוחו אין לצעיר שום תועלת מאפיטרופסותו שותפותו של איש שאהבה בליבו.... ...אולם מאהב , בנוסף על היותו מזיק, אף יימאס על אהובו במידה שאין למעלה ממנה, כשהוא עושה עימו כל הימים. שכן, לפי הפתגם הישן, 'ישמח אדם בבן גילו', שהרי השווים שבשנותיהם יוליכם, כמדומני, אל  תענוגות   שווים, וייצור ידידות מכוח אותו דימיון.........

ואם יש בו משום נזק ומיאוס בשעת אהבתו, הרי לכשיחדל מאהבה זו, שוב לא ישמור אמונים באותו עתיד שאליו נתכוונו כל ההבטחות המרובות הללו שהבטיח לאהובו שעה שאגב שבועות והפצרות הרבה השיג בדי עמל את הסכמתו לעמוד באותה חברות שהיתה לו לטורח בזמן ההוא. ואילו עכשיו, כשעילו לשלם את החוב, שוב איננו נשמע לאהבה ולשגעון, אלא כבר השליט בנפשו שליט ומושל אחר, דהיינו-שכל ויישוב דעת, ובלא שאהובו הרגיש בכך, נשתנה טיבו. והלה דורש ממנו גמולו של העבר, וכאילו היה משוחח עם אותו אדם עצמו, האי הוא מזכיר לו את שדיבר ואמר בזמן ההוא. וזה מתבייש לומר שנהפך לאיש אחר,  ואילו מכיוון שכבר נעשה נבון ומיושב, אין הוא יודע כיצד ימלא את השבועות וההבטחות מן שלטון הסכלות ששלט בו קודם, שמא בהיותו פועל בדרך שפעל האיש הקודם, אף יידמה לו לזה בטיבו, ושוב יהיה כמו שהיה. המאהב לשעבר נעשה מתוך כך בעל כורחו פושט רגל ורמאי,  כיון שהחרס נפל לצד ההפוך, הרי שהרודף נהפך לבורח....

 "שלוש שיחות על ידידות ואהבה"/אפלטון

בא לי פשוט לבכות.

ואני כותבת בשביל להרגיש טוב יותר.

זה נורא והיום לגלות שהחבר שלי לא אוהב אותי ורואה את מערכת היחסים שלנו בתור משהו שאין לו עתיד.

אני אוהבת לחיות את הרגע, אני יודעת שזה מה שרציתי..אבל זה היה נראה אחרת, זה לא מה שהוא הראה לי.

זה הרגיש שהוא אוהב אותי וממשיך במערכת היחסים מהסיבות הנכונות. לא צריך לחשוב רחוק אבל אני לא מסוגלת להיות במערכת יחסים עם מישהו שלא רואה אפשרות לעתיד משותף. אני לא בטוחה איך להסביר. זה פשוט מבטל לי את ההוה.

בכיתי....בכיתי כי זה כואב לאהוב מישהו כל כך ואז פתאום להרגיש כל כך בודדה בזמן שהוא יושב מאחורי ומחבק אותי, בזמן שאנחנו עדיין יחד בדיוק כמו קודם.

זה נורא לשמוע אותו אמר בתגובה ל:"תאר לעצמך אם הינו יכולים להתעורר יחד כל בוקר...בטח היתה משתעמם"

את:"זה באמת ניהיה משעמם עם הזמן כי מתרגלים לזה....אני חושב שלראות אותך פעם בשבוע זה טוב.."

אני יודעת בדיוק למה אני מנסחת את השאלות שלי או המשפטים שלי כמו שהם...זה סוג של שימוש בפסיכולוגיה וזה עובד מצויין.

כך גיליתי תוך יומיים בדיוק מה הוא חושב לגבי מערכת היחסים שלנו. וזה לא שלא טוב לו.

אבל הוא נמצא איתי רק כי אני כאן, כי אני זמינה, כי בודד לו לבד והוא לא יודע להתחיל עם בחורות. אני סוג של בררת מיחדל.

וזה חבל..חבל שאני כל כך אוהבת אותו. וזה נשמע נורא מכאן..אבל הוא בסדר גמור. אם לא היתי מעלה את השאלות המחשילות שלי לא היתי שומעת את כל הדברים הפוגעים האלה. והוא לא מתכוון לפגוע בי, אבל זה מה שקורה בפועל.

אני חושבת שאנחנו לקראת סיום מערכת היחסים הנוכחית ונחזור בקרוב להיות ידידים טובים כמו שהינו ליפני.

זו תיהיה סוג של הקלה אבל מצד שני אני פשוט לא מוכנה לוותר עליו...כי מאד טוב לי איתו. ויהיה לי גם נורא בודד...

לא כל אחד יכול למלא את הדרישות שלי בחיבה...אני לא חושבת שאני מסוגלת לבטוח באנשים זרים.

אבל כל עוד הוא לא מביא רצון להפרד..אני לא זאת שתתחיל עם זה...ממש לא. אהנה כל עוד אפשר...

יש לי את כל החיים לבכות על זה שהוא מעדיף להיות עם בנות אחרות אבל לא איתי כי הוא פשוט לא אוהב אותי ואין הרבה מה לעשות בנידון.

זה נשמע פטתי נורא....אבל למעשה זה לא ככה...אולי המצב ישתנה ואני אפגוש מישהו שיגרום לי להבין שמערכות היחסים שלי עד עכשיו היו לא טובות בגלל שהם יותר מידי דומים לי. ויש לזה הרבה פלוסים ומינוסים.

אבל כנראה אני צריכה מישהו שונה ממני שאוהב פשרות כמוני...מישהו עם חוכמת וניסיון חיים....

לא חשבתי שאחזור לחשוב על אחרים....כיוויתי שנחזיק ביחד כמ השנים לפני שניפרד...אבל...כל מה שקורה קורה לטובה.

קשה לי להאמין שיש גבר בעולם שיהיה מעוניין בי קודם כל ואח"כ בגוף שלי. באמת...משום מה גברים נוטים לחשבות שלהתגעגע לגוף שלי אומר שהם מתגעגעים אלי ואומר שהם אוהבים אותי כשלמעשה הם אוהבים אותי פיזית ולא באופנים אחרים.

וזה על אף שאני בן אדם משכיל, מבין, קשוב, נבון, מוזר, מעניין, עמוק ורגיש. אני לא שגרתית ויש לי חוסר בטחון עצמי גדול. התיאורים על עצמי להלן הם מתוך אילוץ להודות בתכונות שיש לי.

חפרתיייייייייייייי...........................

סורי לעצמי....

היתי כל בטוחה שמצאתי את האהבה...מסתבר שלא.

לפחות אני מקווה שאני אמצא את מערכת היחסים הזאת פיזית...כי זה דיי ההתחלה של המשיכה שלי אליו...מלפני שנים.

מאד מקווה להנות לפחות בתחום הזה...

ואני רוצה להמשיך לחיות באשליה שהוא כן אוהב אותי, כי זה מה שאני מרגישה ממנו רוב הזמן.

וחבל שזה ככה...חבל... . :,(

"והלא מפני הרע מחבבים את הטוב, וכך הוא הדבר.

 מבין שלושת המינים שדיברנו עליהם כעת, ושהם הטוב, הרע, ומה שאיננו-טוב ואיננו-רע,

 לו נשארו מהם רק שניים, והרע היה מסתלק הצידה ולא היה נוגע עוד בשום נשמה ובשום דבר אחר מהדברים שהם,

 כפי שאומרים אנחנו ,אינם כשלעצמם לא רעים ולא טובים, אלא הטוב ייעשה חסר תועלת!

 כי אם שום דבר לא יזיק לנו עוד, לא נזדקק עוד במאומה לשום עזרה, וכל יהיה גלוי לעין,

 שמפני הרע רצינו בטוב וחבבוהו, כאילו הטוב הוא תרופת הרע, והרע מחלה, ובאין מחלה אין צורך בתרופה.

 וכי אין זה טבעו של הטוב, וכי לא בגלל הרע הוא חביב עלינו שהננו נתונים בין הרע והטוב, וכשלעצמו אין בו שום חפץ?"

מתוך: "שלוש שיחות על ידידות ואהבה"/אפלטון.

נקודה למחשבה,

אני והחבר שלי, שאני החברה הראשונה שלו, טוב לנו יחד.

אף פעם לא רבנו ( חס וחלילה.....היו חילוקי דעות קטנים בלבד.)

אבל הוא לא יכול להבין ולהעריך את הטוב כי הוא לא יכול להשוות את זה למששהו אחר,

פחות טוב.

וזה חבל,

כי אני חושבת שאם אני אתן לו זמן לשותת ולראות שלא כל מערכת יחסים זה ככה,

הוא יהיה מאושר יותר וירגיש שטוב לו.

זה הזוי,

אבל זה למה הרע קיים...שנדע שטוב לנו.

ואין שום מצב שמשנים את געתי בנושא... :)

מי שמשתוקק אל מישהוא או אוהב אותו,

עושה כן משום ש"באיזה אופן שהוא משתייך אל הנאהב,

או בנשמתו או מצד איזו תכונה או אופי או צורה של נשמתו".

"הכרח הוא אפוא, שהמאהב האמיתי, שאיננו מעמיד פנים באהבתו, ואהבנו אהובו".

מתוך: "שלוש שיחות על ידידות ואהבה"/אפלטון.

מי שיפעיל טיפה את גלגלי מוחו יבין את המשפטים האלה.

זה הוביל אותי לחשוב ולתהות...

את המשפט הראשון הבנתי והסכמתי איתו לחלוטין.

המשפט השני, תואם את הפילוסופיה הפרטית שלי, אבל אז צצה בעיה מעשית.

אני מסכימה שאהבה אמיתית, זאת שלא נמצאת בראש כי רוצים אלה בלב בגלל שככה זה וזהו,

חייבת להוא משני הצדדים.

ז"א שקיימות אהבות שונות, וכמובן שאפשר גם לאהוב אבל לא להיות נאהבה,

אבל אז הסיבה לאהבה אינה נכונה. בין אם היא בדוע או בתת מודע.

בכל אופן, היום גיליתי ש"מישהו" שאמר לי מספר פעמים שהוא אוהב אותי (מתקרבים לשנה ביחד..)

אבל אף פעם לא הסתכל לי בעיניים כשהוא אומר את זה...

לא ממש סגור על עצמו מה היא אהבה ולכן לא בטוח לחלוטין שהוא אוהב אותי.

כך חשבתי...אבל זה לא מנע ממני לבכות שעה...

אז קודם כל אני שמחה שהמילה הזאת משמעותית בשבילו והוא לא סתם משתמש בה.

והפעמים שהוא כן אמר את זה באו ברגעים של הצפת רגשות.

הסברתי לו שאהבה זה משהוא שקיים או לא קיים. כי הנשמה והאדם אותו אוהבים לא משתנה.

והצפת רגשות זה כבר משהו אחר שהמילה אהבה לא ממש מתאימה לזה.

עכשיו אני בדילמה,

איך זה יכול להיות שאחד הדברים היחידים שאני בטוחה בהם בעולם הזה זה שאני אוהבת אותו

בכל תנאי ובכל מחיר עד סוף ימינו (גם אם לא נהיה יחד עוד כמה זמן...)

והוא לא אוהב אותי...

פעמים רבות בחיי חשבתי שאני אוהבת אבל זה התברר כאהבה אחרת...לא נכונה.

והינה יש מישהו שכבר שנים אני מרגישה אליו אהבה (קודם בתת מודע ואז במודע)

אומר במילים אחרות שהוא לא אוהב....מרגיש אבל לא בטוח שזה זה וכו כו..

אז מה לא בסדר?

א. אני מטומטמת שלא יודעת להקשיב ללב שלה וחושבת שהיא אוהבת מישהו ללא צל של ספק?

או

ב. מישהו שאף פעם לא  היה במערכת יחסים ולא יודע שמה שהוא מרגיש זה אהבה?

    (ההתנהגות והיחס שלו אלי בהחלט נותנים הרגשה שהוא אוהב אותי...)

זה קצת כואב...אבל אני בסדר...כי אנחנו בסדר גמור...

רק אמרתי לו שלא יגד לי שהוא אוהב אותי עד (אם בכלל....) שהוא יסגר על  עצמו.

אשמח פה אם תגיבו ותעזרו לי להחליט....