"שלוש שיחות על ידידות ואהבה" / אפלטון

....בנאומו הוא מוכיח את כל הנזק וההרס שאמנם מצוי בקשר של ה"מאהב", וכדי להבהיר את כוונת דבריו הבהר היטב הוא מגדיר את האהבה, לצורך הוכחה זו, כ"תאוה נטולת הגיון שמשתרעת ליהנות מן היופי וגוברת אגב כך על הדעה שפניה אל אורח החיים הנכון, ומכוח התאוות המקורבות לה היא פונה אל יופים של גופים עד שתהא מנצחת בהשתרעות זו". וכל אותו טיעון מושם בפי "מאהב" אחד מבין מאהביו המרובים של נער מסויים, ענות שקשר זה יביא על אהובו והמתאר פורענות זו בצבעים קודרים ביותר,  אלא שמתוך ערמומיות, וכדי לגבור על המתחרים בו,  הוא מעמיד פנים

שאיננו "אוהב", ושדווקא מטעם  זה מוטב לו לנער להעדיף אותו על שאר המחזרים....

...המאהב ישמח אפוא בהכרח, כשרעות גדולות כל כך ושאר מגרעות לרוב תתהווינה ברוח אהובו, או תימצאנה בו מטבע ברייתו: וכשאינן מצויות בו, ייצור אותן במו ידיו, לבל יקפח הנאה זו שהוא נהנה לפי שעה. מן ההכרח הוא שאפוא, שיהא צר עין, ויעצור את אהובו מחברתם של שאר אנשיים רבים וכן מועילים, שמכוחה יכול היה הנער להיות לאיש. מתוך כך מביא עליו מאהבו נזק עצום, וגדול ביותר הנזק, כשהוא מונעו מאתתו שיח-ושיג בבבבו יכול היה להעשות נבון שבנבונים.... נמצא, שבכל הנוגע לרוחו אין לצעיר שום תועלת מאפיטרופסותו שותפותו של איש שאהבה בליבו.... ...אולם מאהב , בנוסף על היותו מזיק, אף יימאס על אהובו במידה שאין למעלה ממנה, כשהוא עושה עימו כל הימים. שכן, לפי הפתגם הישן, 'ישמח אדם בבן גילו', שהרי השווים שבשנותיהם יוליכם, כמדומני, אל  תענוגות   שווים, וייצור ידידות מכוח אותו דימיון.........

ואם יש בו משום נזק ומיאוס בשעת אהבתו, הרי לכשיחדל מאהבה זו, שוב לא ישמור אמונים באותו עתיד שאליו נתכוונו כל ההבטחות המרובות הללו שהבטיח לאהובו שעה שאגב שבועות והפצרות הרבה השיג בדי עמל את הסכמתו לעמוד באותה חברות שהיתה לו לטורח בזמן ההוא. ואילו עכשיו, כשעילו לשלם את החוב, שוב איננו נשמע לאהבה ולשגעון, אלא כבר השליט בנפשו שליט ומושל אחר, דהיינו-שכל ויישוב דעת, ובלא שאהובו הרגיש בכך, נשתנה טיבו. והלה דורש ממנו גמולו של העבר, וכאילו היה משוחח עם אותו אדם עצמו, האי הוא מזכיר לו את שדיבר ואמר בזמן ההוא. וזה מתבייש לומר שנהפך לאיש אחר,  ואילו מכיוון שכבר נעשה נבון ומיושב, אין הוא יודע כיצד ימלא את השבועות וההבטחות מן שלטון הסכלות ששלט בו קודם, שמא בהיותו פועל בדרך שפעל האיש הקודם, אף יידמה לו לזה בטיבו, ושוב יהיה כמו שהיה. המאהב לשעבר נעשה מתוך כך בעל כורחו פושט רגל ורמאי,  כיון שהחרס נפל לצד ההפוך, הרי שהרודף נהפך לבורח....

 "שלוש שיחות על ידידות ואהבה"/אפלטון