"והלא מפני הרע מחבבים את הטוב, וכך הוא הדבר.

 מבין שלושת המינים שדיברנו עליהם כעת, ושהם הטוב, הרע, ומה שאיננו-טוב ואיננו-רע,

 לו נשארו מהם רק שניים, והרע היה מסתלק הצידה ולא היה נוגע עוד בשום נשמה ובשום דבר אחר מהדברים שהם,

 כפי שאומרים אנחנו ,אינם כשלעצמם לא רעים ולא טובים, אלא הטוב ייעשה חסר תועלת!

 כי אם שום דבר לא יזיק לנו עוד, לא נזדקק עוד במאומה לשום עזרה, וכל יהיה גלוי לעין,

 שמפני הרע רצינו בטוב וחבבוהו, כאילו הטוב הוא תרופת הרע, והרע מחלה, ובאין מחלה אין צורך בתרופה.

 וכי אין זה טבעו של הטוב, וכי לא בגלל הרע הוא חביב עלינו שהננו נתונים בין הרע והטוב, וכשלעצמו אין בו שום חפץ?"

מתוך: "שלוש שיחות על ידידות ואהבה"/אפלטון.

נקודה למחשבה,

אני והחבר שלי, שאני החברה הראשונה שלו, טוב לנו יחד.

אף פעם לא רבנו ( חס וחלילה.....היו חילוקי דעות קטנים בלבד.)

אבל הוא לא יכול להבין ולהעריך את הטוב כי הוא לא יכול להשוות את זה למששהו אחר,

פחות טוב.

וזה חבל,

כי אני חושבת שאם אני אתן לו זמן לשותת ולראות שלא כל מערכת יחסים זה ככה,

הוא יהיה מאושר יותר וירגיש שטוב לו.

זה הזוי,

אבל זה למה הרע קיים...שנדע שטוב לנו.

ואין שום מצב שמשנים את געתי בנושא... :)