פרק 42 –
אמא שלי ניכנסה לחדר
"בוקר טוב בננות" אמרה אמא שלי
"בוקר טוב" ענינו אני וטניה ביחד
"בנות אני אני" גימגמה אמא
"את מה אמא ?" שאלתי
"אני אני צריכה לדבר איתכן" היא אמרה והורידה את מבטה למטה
"קרה משו אמא ?"שאלתי
"האמתי שכן "
"זה קשור ליוני "צעקתי מהר
"לא לא זה זה "
"זה מה אמא ! ?!?!?! " שאלתי בעצבים
"זה טום "
"מה קרה לטום" אמרתי ודמעות הציפו את עייני
" ביל היה פה
הוא אמר לי להגיד לכן שטום והוא בבית חולים
כי באמצע הלילה טום לא הרגיש טוב"
"מהה הכוונה לא הרגיש טוב מה קרה לו ?? " שאלתי מופתעת
"הוא התחיל להקיא דם" היא אמרה
"אוי מאי גאד , והואא בסדר???" שאלתי
ברגע זה הדמעות כבר התחילו להציף את עייני
אמא התקרבה אליי התישבה לידי וחיבקה אותי
ואז ממש התחלתי לבכות
אני לא יודעת מה איתו
ביל לא היתקשר מאז
אז עם אתן רוצות תתארגנו מהר אני יקח אותכן לשם"
היא אמרה וחיבקה אותי חזק
"תודה אמא "
"אין בעד מה " היא אמרה ונשקה לי
היא יצאה מהחדר
טוויטי התקרבה אליי
"יהיה בסדר" היא לחשה לי וחיבקה אותי
"בעזרת השם יהיה בסדר " אמרתי
אחרי רבע שעה ירדנו למטה
אמא הכינה ארוחת בוקר
אבל לא היה לנו חשק לאכול
אז היא לקחה אותנו ישר לבית חולים
כשהגענו לבית חולים חיפשנו את החדר שטום נימצא בו
הלכנו לקבלה
אבל האישה בקבלה לא הביאה לנו תחדר
היא חשבה שאנחנו מעריצות שבאו להציק להם
התקשרנו לביל
"היי ביל איפה אתם ?"
"אנחנו בבית חולים "
"גם אנחנו פה "
"מה באמת אממ תבואו לחדר 349"
"סבבה אנחנו מגיעות"
ניתקתי את השיחה
"הוא אמר חדר 349" אמרתי לטוויטי ואמא שלי
"אז יאללה בואי נלך " אמרה טוויטי
"אמא את יכולה ללכת הביתה את לא צריכה להישאר"
"טוב ילדה שלי עם תצטרכי משו תתקשרי אליי "
"תודה על הכל אמא "אמרתי ונשקתי לה
היא יצאה מבית החולים
ואני וטניה הלכנו לכיוון החדר שביל אמר
הגענו לחדר
בחוץ ישב ביל כל השחור שלו בעיינים היה מרוח
ניראה כאילו הוא בכה
והוא לא ישן כל הלילה
רצנו אליו
חיבקתי אותו חיבוק חזק
"מה קרה לו?" שאלתי
"הבנים שאתמול הרביצו לו
אז זה גרם לו לדימום פנימי
ובלילה הוא התחיל להקיא דם
ולא ידעתי מה לעשות
נילחצתי "
"זה בסדר "אמרתי לו וחיברתי אותו שוב
"ואיך אתה מרגיש?" שאלתי
"אני מרגיש יותר טוב ממנו זה בטוח "
ציחקקנו קצת
אבל עדיין הייתה אווירה כל כך עצובה
היה קשה לחייך ולצחקק
טוויטי ניגשה לביל חיבקה אותו הם דיברו קצת
הרגשתי ממש תקועה
ביל וטניה מדברים בניהם ומתחרמנים
ואני יושבת בצד
"אפשר להיכנס אליו ?" שאלתי את ביל
"כן אבל הוא ישן "
קמתי ניכנסתי לחדר
טום ישן שם על המיטה
כל כך רציתי לחבק אותו
להעיר אותו וולראות שזה סתם והכל בסדר
אבל הכל לא בסדר
ואסור לי להעיר אותו
דיברתי אליו לא ידעתי עם הוא שומע
"טום
טומי שלי
אני מצטערת כל כך מצטערת
אני לא יודעת עם אתה שומע את הסליחה שלי עכשיו
אני לא יודעת עם תסלח לי בכלל
אבל אני מבינה אותך
לא הייתי צריכה לנשק אותו
פשוט פשוט
דאגתי לך
אני כלכך אוהבת אותך
לא רציתי שיקרה לך משו
רק דאגתי לך ושמרתי עלייך
אני מצטערת שיצאתי כמו שרמוטה
שמתנשקת עם כולם
הלוואי ותוכל לסלוח לי "
אמרתי והשפלתי את מבטי
אולי לא חשבתי שהכל נכון
ולא כל כך רציתי לבקש סליחה על משו שלא עשיתי
אבל אבל לא יכולתי לראות אותו ככה
הרגשתי שזה באשמתי
התחלתי לבכות שוב
וחיבקתי את טום
נשקתי לו על המצח
באתי לקום לכיוון הדלת
פתאום שמעתי את טום לוחש משו
לא הבנתי מה הוא אמר
"ששש די מאמי שלי אל תדבר
אתה עדיין חלש
שניה אני יחזור אני יקרא לביל "
יצאתי מהחדר
"ביל ביל הוא התעורר
הוא ניסה להגיד משו בוא מהר "
ביל וטוויטי רצו לכיוון החדר
ניכנסו
ביל התיישב ליד טום
וגם אני
"אנחנו פה אח שלי " אמר ביל
טום ניסה להגיד משו ולא הבנו
הוא חזר על זה בקול רם
הוא אמר ככה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
