בלוג סיפורים

קוראים שלנו שלום!!

כאן ליאנד מה נשמע איתכן?

סליחה שלא פירסמנו פרק שנים אבל היה לנו המון לחץ

אנחנו אוהבות אותכן המון !#%$^%Y%$^

ובלי דיבורים מיותרים

הפרק:

'אני לא יכולה' חשבתי לעצמי ,

קמתי ממקומי והתחלתי לרוץ , "קראוליין חכי!" שמעתי את ביל צורח מאחוריי.

חלפתי על פני עצים, ואנשים,

 וכל מה שחשבתי עליו זה ביל.

נעצרתי באמצע גן עם המון עצים מתנשפת מנסה לברוח מן המחשבות ,

"נטלי , נטלי תעני לי!" נשמע קולו של טום מבעד לפומית הטלפון,

נטלי ניתקה את הטלפון והדמעות ליטפו את לחייה ,

היא נשכבה על המיטה וכברה את פנייה בכרית ,

צלצול הפלאפון נשמע ללא הפסקה ,

"בן שלי מה קרה?" אמרה סימון לעבר ביל ,

"זאת קראוליין " אמר ולא העז להביט לעבר עיינה של אימו,

"מה איתה?" שאלה בהתעניינות,

"משהו קרה!" אמר ונשם נשימה עמוקה

התיישבתי על הספסל החום שניצב בקצה הגן ,

'אני רוצה לברוח למקום אחר לשכוח מהכול פשוט להיות בן אדם אחר!'

עצמתי את עייני ונזכרתי בנשיקותיי עם ביל, ברגעים הטובים,

ואז בשיחה עם לינוי .

'מחר יום חדש , מחר בטח הכול יהיה טוב יותר! נכון ?'.

מצמתי את עייני במהירות ופקחתי את עייני ,

מיד כאב חד פילח את ליבי, הכאב הזה לדעת שביל כבר לא שלי .

התלבשתי בחוסר רצון והתאפרתי בחוסר רצון הזמנתי מונית ונסעתי אל המלון.

כשהגעתי כל האנשים נראו נורמאליים לחלוטין ,

הם לא הרגישו את הכאב שלי הם לא שמעו את הצעקה שלי ,

הם פשוט המשיכו בחייהם .

שלום ניגש עליי במהירות "היי תקשיבי תעלי לחדר 467 הם מחכים לך!"

"אוקי" אמרתי והתכוונתי לכיוון המעליות,

"בהצלחה" צעק לי שלום מאחוריי ושב לעיסוקיו .

עליתי במעלית והבטתי על עצמי במראה ,

זאת לא אני שהשתקפתי לעצמי במעלית זאת הייתה מישהי אחרת ,

מישהי רקובה ומתה מבפנים .

יצאתי והתחלתי להתקדם  לכיוון החדר ,

"467 הגעתי" סיננתי לעצמי בלחש ,

דפקתי על הדלת שני דפיקות .

הדלת נפתחה,

"היי"

ביל שכב במיטתו האחות נכנסה לחדר והביטה עליו ,

"מה שלומך היום מר קאוליץ' הכוכב?" שאלה

"בסדר" הוא שיקר

"אני שמחה לשמוע " אמרה וחייכה חיוך מאולץ.

היא הורידה את התחבושת מבטנו והביטה על הפצע ,

"הוא החלים בצורה מרשימה אתה ממש נער חזק" אמרה לכוונו ,

"תודה" סינן

"אני מניחה שנשחרר אותך אבל אתה תצטרך להיות בהשגחה מאוד קפדנית מאוד" הדגישה,

נטלי התעוררה כשפניה קבורות בתוך הכרית היא לא הבינה איך הצליחה לנשום במהלך הלילה.

היא נשמה נשימה עמוקה ונכנסה אל חדר האמבטיה ,

עיניה היו שחורות מן האיפור שנמרח אבל לא היה אכפת לה כי ליבה כבר קרס מבפנים,

היא הדליקה את המים החמים ומילתה את האמבטיה ,

היא הורידה את בגידה אט אט , מנסה להפטר מתחושת הגועל שעטפה אותה.

היא קשרה לגופה מגבת מחכה שהאמבטיה תתמלא .

"מה אתה עושה פה ?"  אמרה.....