בלוג סיפורים

פרק ראשון

"אני מצטער שזה ניגמר , ככה במכתב הזה ,אפילו לא הספקתי להיפרד ממך , את הלכת , הלכת בלי להגיד לי , ברחת לי מבין הידיים , למה ?

אני אהבתי אותך אהבתי באמת , אל תתני לאף אחד לגרום לך לחשוב שלא , את היית מדהימה והעיניים שלך , תמיד הרגשתי שאני שוקע בהם , הם היו כחולות כמו הים , הם תמיד נראו עצובות , עצובות אבל הם גורמות לך אושר, זה היה כול כך מוזר , יכולתי לשבת איתך שעות ולהסתכל על העיינים שלך , אבל את , את אף פעם לא הסתכלת לי בעינים , היית תמיד מזיזה אותם מצד לצד , למטה למעלה , רק לא להסתכל בעייני.

העיינים שלך סיפרו סיפור , לא ידעתי מה הסיפור , רק יכולתי להבין שאותו סיפור שבר לך את הלב , שבר לגמרי , חשבת שלא תוכלי להתאהב שוב , אולי צדקת ?, ואולי טעית? את זה לעולם לא אדע ואולי גם את ? גם את לא תדעי , כי את כבר לא כאן , הלכת , עזבת אותי לבד , אפילו לא נפרדת , למה !?!?! .

אני לא יכול להאשים אותך , את לא עשית את זה בכוונה , אני בטוח , את לא רצית שזה יקרה , את חשבת שיהיה יותר טוב ,באמת האמנת בזה , שיכול להיות מקום טוב , היית כול כך אופתימית.

האופתימיות שלך הרגה אותי , כול כך סבלת , כול כך הרבה ,אף אחד לא יבין את הסבל שלך , אבל בכול זאת , נישארת אופתימית , שידרת מין מסר כזה , שיהיה טוב , ותמיד האמנת בו ,באמת האמנת שיהיה טוב , אני מעריץ אותך , מעריץ אותך על זה .

את יודעת , גם שהייתי מוקף באנשים , מוקף מעריצים , בלעדיך זה לא הרגיש אותו הדבר , זה הרגיש לבד , עם כול הרעש , יכולתי לעצום עיינים ולהיזכר , להיזכר בעייניך היפות , ולהרגיש את השקט .

אני זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו , את זוכרת ? ,  את ישבת שם , על הספסל , עם משקפי שמש , התיישבתי לידך , ואת התרחקת , כול כך פחדת  ממני , ואז פתאום בלי סיבה התחלת לבכות , שאלתי עם זה בגללי אך את היית בשלך , פשוט בכית , אני זוכר שהורדת את המשקפיים , וכיסית את אחת מעייניך , כדי שאני לא יראה , לא יראה מה הוא עשה לך , אותו אחד , אני אפילו לא יודע את שמו.

אחר כך המשכנו להיפגש , אני זוכר את הפעם הראשונה שהתנשקנו , לא רציתי להיתנתק , אבל את פשוט ברחת משם , פחד שמישו יראה , יראה מה את עושה , ואף פעם לא הבנתי למה .

אני זוכר שכעסתי , חשבתי שאת מתביישת בי , שאת לא רוצה שידעו , אבל הייתה סיבה , עכשיו אני מבין אותה , אחרי המכתב שלך , אני מבין .

הפעם הראשונה שראיתי אותך ערומה , הגוף שלך , הוא היה , אי אפשר לתאר , הדבר הכי מושלם שראיתי בחיי , אבל היו בו פגמים , פגמים שמישו עשה , תמיד ידעתי ששיקרת בקשר לזה , תמיד אמרת שאת נופלת , תמיד אמרת שזה סתם , אבל זה לא היה סתם , ואת לא נפלת , את לא , אני ידעתי את זה , אבל לא יכולתי לעשות כלום , כי לא סיפרת , לא סיפרת לי מה קורה .

אני זוכר שיום אחד הגעת לחדר שלי , עם פנים נפוחות , מראש שאלתי עם נפלת ואיפה , ידעתי שאת תעני שכן , לא רציתי ללחוץ עליך , אז שתקתי , אני ידעתי שבשתיקה הזו הרגתי אותך , אבל לא רציתי שתלכי , אז שתקתי , בזה ששתקתי פגעתי בך יותר , יכולתי לעזור לך , לקחת אותך למקום שמרפאים , את כול האנשים שנופלים , אבל לא עשיתי כלום ועכשיו את הלכת נישארתי פה לבד בלעדייך.

אני טעיתי , אני בן אדם , גם אני טועה , אבל על טעויות משלמים , והמחיר ששילמתי כבד מידי , אבל עכשיו אי אפשר לשנות את מה שקרה , פשוט אי אפשר .

אני צריך ללכת , עכשיו כבר 8 וחצי , זה מתחיל ב-9 , אני צריך להגיע בזמן , אסור לאחר , הרי את תהיא שם ,ואת שונאת שאני מאחר , תמיד אמרת את זה , ונתת לי מכה על האף , הפעם את לא תתני לי מכה על האף , כי את לא בדיוק תהיא שם .

אני מקווה שאי פעם תוכלי לסלוח לי , לסלוח על זה שלא עזרתי לך , אבל עכשיו אני חצי שמח חצי עצוב , את נימצאת רחוק ממני , אבל את נמצאת במקום שלא נופלים.

אז אני אוהב אותך , תזכרי את זה , תזכרי את זה "

סגרתי את המכתב ויצאתי לכיוון , "יש לי חצי שעה להגיע אני חייב למהר " אמרתי לעצמי .

יצאתי לכיוון האוטו ופשוט התחלתי לנסוע , "אני לא יאחר לא יאחר לא הפעם , לא בפעם האחרונה " אמרתי והגברתי את המהירות, המד כבר הראה מאה עשרים אבל אני המשכתי ללחוץ על הגז , "אני לא מאחר לא הפעם ".

הגעתי , שתי דקות לפני הזמן , כולם היו שם , שותקים , כולם כולל אותך , גם את שתקת , את הרי לא מדברת , לא איתי , לא אחרי מה שקרה.

גם הוא היה שם , רציתי להרוג אותו , ליד כולם , רציתי לגרום לו להודות , להודות במה שהוא עשה , אבל לא יכולתי , ראיתי אותו והייתי משותק , לא יכולתי לזוז , לא יכולתי לדבר , לא יכולתי .

אני שוב מאכזב אותך , אני בטוח , אני שוב מאכזב אותך , בזה שאני כרגיל , לא עושה כלום , לא עושה כלום .

לפני שיצאתי מהבית ראיתי תמונה של שנינו , את היית יפה , כמו תמיד , והעיינים שלך , אחחח אני לא מפסיק לדבר עליהם , הם מהפנטות מהפנטות .

אני רוצה לספר לכם על עצמי ועל הפגישה הראשונה שלנו

זה התחיל כך ...  

בקרובב המשך