בלוג סיפורים

היייי לכולםם

כאן טומפיק סוף סוף

אז כולכם מכירים את הכותבת השנייה

ליאנד

נכון שהיא מוכשרת ?!?!

בטירוףף !!

הרבה זמן לא הייתי פה 

כי הייתי עסוקה

אממ וקיבלתי תעודת הצטיינות בבצפר ><

איזה כיף אה חח

אממ אני מאוד מאוד מתגעגעת

ואני תמיד תמיד פה :)

גם עם לא רואים את זה :)

אוהבת אתכם המון

ותהנו מהפרק

ההתלבטות הזו הרגה אותי  מבפנים כרסמה את ליבי ואיימה להרוס אותו.

מצד אחד אהבתי את ביל ,אהבתי אותו יותר מאת עצמי ,

אבל מצד שני ,הבטחתי לה, הבטחתי לה שאני יעזוב אותו שהוא שלה .

ברגע שהסכמתי זה נגמר .

אבל לא יכולתי להגיד לו את זה ,

הייתי משותקת .

הוא המשיך להסתכל עליי

"קרה משו ? על מה אנחנו צריכים לדבר ? " הוא שאל בקול מתוק ומודאג ,

 אבל אני , אני,לא יכולתי לענות ,

הרמתי את עצמי מן הרצפה,

'הרסת, הרסת הכול, הכול !! כמו תמיד', ליבי צעק על מוחי ,

'אתה כזה דפוק!! למה אתה עושה את זה , למה?? היא לא כמו כולם ואתה ידעת

עד שבין כל הקוצים שבעולם מצאת את הורוד את דרכת עליו'

התיישבתי על המיטה לא יכולתי יותר הרגשתי את ליבה השבור פועם בתוכי,

אני רק רוצה שהיא תחזור 'תחזרי אליי' לחשת אל דממת החדר.

למה הייתי חייב לעשות את זה ,

נטלי טרקה את הדלת רצה לכיוון המעלית,

"איך הוא מאז , איך הוא מאז לפגוע בי ככה " אמרה נטלי בלחש בזמן שלחצה על כפתור המעלית,

אבל עם כל הכעס היא הייתה עצובה,

היא הייתה כלכך עצובה היא לא רצתה שזה יקרה היא רצתה להישאר איתו לנצח .

 נטלי ירדה במעלית ,ויצאה החוצה .

היא התיישבה במכונית ולאחר דקה של ישיבה והסתכלות באנשים שעברו ברחוב, היא הבינה מה קרה עם טום לפני כמה דקות,

היא איבדה אותו והיא לא יכלה לשאת את המחשבה הזאת.

"למה ? למה ?" שאלה את עצמה בזמן שהדמעות ירדו מן עצמן ,

"אוףףףףף " אמרה וכפיפה את בירכה על פניה ונשענה עליהם "למה?"

"למה דווקא עכשיו? למה דווקא הוא? רק עכשיו אני מבינה כמה אני אוהבת אותו!"

"קראוליין דברי איתי ? " אמר ביל מודאג ממצבה של קראוליין,

היא הורידה את הראש ,

שביל לא יכול לראות את עיינה , אבל הוא הרגיש , הוא הרגיש שהיא בוכה.

וזה אכל אותו מבפנים .

היא הייתה עצובה , הילדה שהוא אוהב עצובה , והוא לא יודע למה והיא גם לא אומרת לו למה.

וזה רק התחזק בכל רגע!

"קראוליין בבקשה" אמר לה כבר חצי בוכה

"קראוליין בבקשה" הוא אמר , וכבל בקולו ניכר שהדמעות החלו לזלוג.

אבל אני לא יכולתי ,לא ידעתי מה לעשות ,

'להישאר איתו להיות מאושרת , אבל להתעלם מההבטחה שלי ללינוי?'

הדבר הקשה ביותר שהייתי צריכה לעשות זאת לראות את התגובה שלו,

'הוא יהיה עצוב? או שאולי בכלל יהיה שמח?'

'הוא כזה רגיש ועדין ויפה .

אבל מצד שני ,

אולי הוא לא אוהב אותי כמו שהוא אוהב אותה '.

' אני צריכה לעזוב אותו הם יהיו מאושרים ביחד ! '

כול כך הרבה שאלות נצברו בראשי לא נותנות לי מנוחה .

מטרידות, דוקרות, הורסות, בונות, מפחידות ,

ואני עדיין שותקת, שותקת ....