בלוג סיפורים

טוב אז קוראים יקרים שלי

זאת אני ליאנד שוב פשוט טומפיק קצת עסוקה

אבל היא עדיין מעורבת בכתיבת הפרקים ובבלוג

תודה על כל התגובות למרות שלא הגענו ל100

החלטנו לצ'פר אותכם בפרק כפול

מקווה שתאהבו את הפרק

ליאנד D:

בפרקים הקודמים :

הפלאפון שלי צלצל מספר צלצולים, "שנייה" צעקתי ורצתי לעברו .

"הלו?" עניתי

"קראוליין?" שמעתי כל של אישה מבעד לפומית.

"כן?"

"זאת לינוי חברה לשעבר של ביל... אנחנו צריכות לדבר..."

הפרק:

"אני שומעת " אמרתי על עבר לינוי בקול מעט חנוק חוששת ממילותיה,

שמעתי אותה בוכה זה ניכר בקולה.

"קראוליין אני יודעת שזו לא זכותי לבקש את זה ממך , אבל אני מבקשת ממך שתתרחקי קצת מביל,

אני אוהבת אותו הלב שלי שבור אני מתחננת קראוליין. "

פערתי את פי לרווחה מילותיה של לינוי פילחו את ליבי כמו סכינים חדות ,

"אבל.." רציתי להתנגד ,להגיד לה לא ,

"קראוליין בבקשה" שמעתי אותה מתייפחת ומתחננת .

ריחמתי עליה,לא הכרתי אותה וכבר פגעתי בה ,כבר שברתי לה את הלב .

"אני אוותר " אמרתי בקול חנוק ,נשמתי נעתקה ולבי פסק לפעום.

"תודה-לך "

ניתקתי את הטלפון ונשכבתי על מיטתי, מביטה על התקרה הלבנה כמו שלג צחור.

 'אז מה ביל לאן אנחנו ממשיכים מכאן?'

הבטתי על ביל ,דמעה החלה יורדת במורד לחיו ,

בליבי כבר ידעתי, כבר ידעתי את האמת שצרמה לי כלכך.

"אתה זוכר את הערב שבו היית אצל קראוליין?"

"כן" עניתי חושש כלכך מהמשך דבריו, רציתי לדעת שזה לא נכון, בבקשה שזה יהיה לא נכון.

"הייתי כלכך בודד ,טום הכול קרס עליי " אמר ביל ודמעותיו המשיכו לזלוג,

הבטתי עליו ועייני התמלאו דמעות ,את ההמשך כבר ידעתי לא היה צורך במילה נוספת.

"בחיים שלי לא הרגשתי ככה כלפי בחורה, הכול היה חדש ,שונה, כואב"

לקחתי את ידו של ביל והחזקתי אותה מנסה להגן עליו מכל רוע שקיים בעולם הזה.

"לאחר כמה זמן שישבתי ככה כבר לא יכולתי להרגיש כ-ל-ו-ם "

הוא הדגיש את מילתו האחרונה דבר שגרם לגופי להצטמרר .

"במטבח של הסוויטה הייתה סכין ,רציתי לראות אם אני יכול להרגיש כאב,

אם אני בן-אדם או סתם גוויה שהולכת בין חיים "

הבטתי על ביל לאחר שסיים את מילותיו לא היה צורך שהוא ימשיך .

 מילותיו של ביל רצו לי בראש,

'גוויה שהולכת בין חיים, רציתי לראות אם אני יכול להרגיש כאב'.

קמתי בנחישות מן המיטה לאחר כמה דקות

'עכשיו כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור,אני צריכה להמשיך הלאה'.

ניסתי לעודד את עצמי בעודי מסתכלת במראה,

לבשתי את הדבר הראשון שראיתי בחדרי ולקחתי תיק קטן, אוספת לתוכו את כאבי ,ממשיכה לדרכי,מקווה לטוב.

נעלית את הדלת ויצאתי החוצה .

המונית  כבר חיכתה לי בחוץ ,

"לאן?" שאל הנהג

"לדיויד אינקונטנטינל" אמרתי

"מונה או מחירון?" שאל הנהג

"מה שאתה רוצה."

'איך התאהבת במישהו כלכך מהר? קראוליין זה לא מתאים לך ! תפסיקי עם הדיכאון את חייבת להמשיך הלאה את ח-י-י-ב-ת !"

ירדתי מן המונית בחוץ נשמעו זעקות המעריצות שחשבו שביל נמצא במלון,

נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי אל הלובי .

'את חייבת לעשות את זה , את תשכחי ממנו לאט ובזהירות'

שלום, עמד בקבלה והביט על האנשים הבאים ושבים

"שלום ,אנחנו צריכים לדבר" אמרתי מתקשה לנשום,

" בואי נשב בלובי".

"שלום ,אני רוצה שתעביר אותי מטוקיו הוטל לפרויקט אחר " אמרתי ולקחתי נשימה ארוכה לפני הכאב הגדול.

"למה?" שאל שלום מסוקרן

" תעשה את זה בשבילי" אמרתי בקול שקט.

שלום הביט בי חושב על דבריי ולאחר דקה אמר:

"בסדר, הכול בשבילך קראוליין "

"תודה "

"תחכי כמה דקות אני אודיע לך על השיבוץ שלך"

"שלום לך מר קאוליץ' איך אתה מרגיש?" אמרה האחות באנגלית וקטעה את שיחתנו ביל מהיר לנגב את דמעותיו,

לאחר שנכנסה לחדר עם אמי סימון.

"עכשיו אתה תקום קצת להלך לך במחלקה בסדר?"

ביל הנהן לחיוב , האחות התקרבה לביל ותמכה בו בזמן שניסה לקום מהמיטה ,

"זה כואב " זעק ביל בקול חנוק מדמעות,

"בוא לאט-לאט " אמרה לו האחות .

לאחר כמה דקות ביל כבר ישב בספה שהייתה ליד מיטתו וניסה לנוח מן המאמץ הרב.

"בוא עכשיו נקום ונלך קצת" אמרה האחות ואני מיהרתי לתמוך בביל , האחות ראתה שאני מסתדר איתו אז היא  הניחה לנו לנפשנו והלכה לדבר עם אמא .

הלכתי עם ביל ברחבי המחלקה .

"אני רוצה לשבת" אמר ביל ובחן את האזור מחפש כמקום ישיבה .

"הנה" אמרתי לאחר שהושבתי אותו .

"טום?" אמר ביל והביט עליי

"כן?" עניתי והבטתי עליו מחזיק בבטנו

"אני רוצה לראות את קראוליין!" .

"שנייה" אמרתי , וביל הנהן כמו ילד קטן.

שמעתי כמה צלצולים ולבסוף קולה של קראוליין נשמע.

זה היה טום בקו הטלפון

"ביל רוצה לראות אותך , את יכולה לבוא אל בית החולים בזמן הקרוב?"

'מה אני עושה עכשיו?.'

חשבתי לעצמי ואז עצמתי את עייני והגעתי להחלטה.

"אני אהיה שם עוד חצי שעה " אמרתי לתוך פומית הטלפון,

"אוקי" אמר טום וניתק , ואני, אני השתדלתי לעצור את הדמעות בתוכי.

"אני משבץ אותך לתיירים מאנגליה הם בני 60 , הם נורא נחמדים "  אמר שלום והבהיל אותי מעט כי לא שמתי לב שהוא נמצא לידי.

"תודה ,אני חייבת לזוז אני מצטערת" אמרתי בעודי אוספת את דבריי לתוך תיק הצד שלי,

"בסדר, אבל מחר את פה ב-8 בבוקר בול במלון"

ישבנו אני וביל במסדרון ודיברנו.

"כמה זמן עבר מאז שהיא אמרה שהיא באה?" אמר ביל והזיז את רגלו במהירות

"29 ד'ק " עניתי ושבתי להביט על הרצפה

התקשרתי אל נטלי שתבוא לאסוף אותי אל בית החולים והיא מיד הסכימה .

לאחר דקה שעמדתי בחוץ נטלי הגיעה עם רכבה והחלנו לנסוע לכיוון בית החולים.

"אז מה איתך? את נורא שקטה היום."  שאלה נטלי והמשיכה להביט בכביש העמוס,

"לינוי חברה של ביל התקשרה אליי היום" אמרתי ,ונטלי בלמה את האוטו,

"מה? למה היא התקשרה אלייך? מה היא רוצה? "אמרה נטלי במהירות האור,

"היא אמרה לי לעזוב את ביל, היא בכתה לי בפלאפון , היא אמרה לי שהלב שלה שבור ושאני יעזור לה ,

ו.."

"ו מה? מה?" אמרה נטלי בזמן שהרמזור התחלף לירוק

"אמרתי לא שאני , אני י... יע..יעזוב אותו" גמגמתי קלות מתחילה לקלות את ההשלכה להבטחה ללינוי,

נטלי הביטה בי כלא מאמינה

"את רצינית? לא את לא רצינית? את עובדת עליי זה לא מצחיק, טום צא כבר עליתי עלייך!" אמרה נטלי והחלה מסתכלת באוטו,

"אני לא עובדת עלייך באמת שלא" לפתע נטלי עצרה את האוטו בצד והביטה עליי

"ואת מוכנה לעזוב אותו בשבילה?" הביטה עליי נטלי במבט בוחן

"היי" אמרתי לעברן של נטלי וקראוליין ,

'מעניין איך הגוף שלה מתחת לכל הבגדים האלה' חשבתי בזמן שהבטתי על נטלי .

"טוב ביל אני אלך קצת למלון " אמרתי מנסה להשאיר אותו ואת קראוליין שידברו בשקט,

"אוקי" אמר ביל שבהה בקראוליין.

"את באה נטלי?" שאלתי אותה

"כן"  היא ענתה וחיוך גדול ריצד על פניה היא הייתה מופתעת שהזמנתי אותה .

הג'יפ הגדול והשחור כבר חיכה לנו , אני ונטלי עלינו אל המכונית מחזיקים ידיים ולא רוצים להיפרד,

המכונית החלה לנסוע ונשקתי לה על פיה,

"את נורא יפה היום את יודעת?" אמרתי וחייכתי חיוך פלרטטני

נטלי לא ענתה היא רק הסמיקה חייכה והביא לי נשיקה על פי.

לאחר כמה דקות כבר היינו בכניסה האחורית של המלון,

יצאתי החוצה ופתחתי לנטלי את הדלת ,

"תודה" סיננה בחיוך מבויש ושבה להחזיק את ידי.

"סוף –סוף " אמרתי כאשר נשכבתי על מיטתי בחדר המלון,

נטלי הביטה עליי ולאחר מכן נשכבה לידי , היא החלה מנשקת את פי .

התנשקנו מספר דקות ואז ירדתי אל עורפה והתחלתי לנשק אותו,היא השמיעה אנחות הנאה.

התקרבתי עליה והורדתי את חולצתי .

"טום תעצור אני לא רוצה לשכב איתך " אמרה נטלי

"מה?" שפשפתי את אוזני מנסה להבין אם שמעתי נכון

"אני לא מכירה אותך מספיק כדאי לשכב איתך" אמרה והביטה עליי לובש את חולצתי בחזרה,

"אוי נו באמת" אמרתי והוצאתי את ידיי מהשרוולים

"אידיוט" אמרה נטלי קמה מן המיטה ולקחה את תיק היד שלה ראיתי שדמעות נגרו בעיניה,

"נטלי את צריכה להבין ככה אני !" צעקתי לעברה בזמן שהתרחקה ,

לקחתי נשימה ארוכה , והבטתי אל תוך עיניו של ביל ,

דמעה החלה לזלוג על לחיי

"מה קרה?" שאל ביל ומיהר לנגב את דמעתי

"אנחנו צריכים לדבר.."

'את יכולה עדיין להתחרט ,יש לך עוד זמן קראוליין'

ביל חיכה להמשך דבריי ואני עדיין התלבטתי .....