היי כאן ליאנד ואני מפרסמת פרק חדש
כרגיל ברגע שנעבור את ה100 תגובות נכתוב פרק חדש
אבל לא להגיע לי ל105 תגובות ואז לבקש תפציצו תפרסמו את הבלוג יאללה תעזרו לנו לעלות בפעילים
ולכמה שאלות שראיתי בתגובות לפני כמה פוסטים ואני אענה עליהם עכשיו
כן יש לי עוד בלוג סיפורים עם עוד שני בנות מקסימות אני כותבת גם שם וגם פה ונהנת מכל רגע.
אני אוהבת לעזור לכותבות של טוקיו לכתוב..
אז עם אחת ממכם צריכה עזרה בכתיבה או משהו בסגנון אני אשמח לעזור לכן D:
אוהבתכן המון המון
יאללה להפציץ בתגובות תעזרו לנו לעלות
טומפיק תדברי איתי D:
ליאנד
בפרקים הקודמים:
"אני הולכת לנוח קצת, אני אחזור מאוחר יותר" אמרתי לכיוון גוסטב וגיאורג והחלתי פוסעת מחוץ לבית החולים.
יצאתי מבית החולים לכיוון הגינה, נושמת את האוויר הצח .
הבטתי לצדדים נהנית מאור השמש שחימם אותי .
כשלפתע ראיתי....
פערתי את פי לרווחה , דפיקות לבי החלו מטפסות אט אט .
התחלתי לחייך .
"אני שמחה לראות שמישהו נהנה כאן לפחות" סיננתי לעבר טום והוא מיד הסתובב לעברי .
"אמ,כן , תודה " החל לומר מגמגם מעט .
טום התנתק מנטלי ושניהם נעמדו מולי מסמיקים, "מה אתם מתביישים כלכך זה לא כאילו אני אמא שלכם תירגעו אני שמחה בשבילכם ".
שניהם הביטו עליי עדיין מובכים "את יודעת , כשאתה טום קאוליץ' כול בת שנייה רודפת אחרייך" אמר טום וזקף את ראשו בגאווה, "סליחה" אמרה נטלי והביטה עליו "אני רדפתי אחרייך בוא נשנה את זה לאתה רדפת אחריי" טום החל לצחוק , "את רוצה שאני אספר לך כמה בנות עברו אצלי מתוקה" , "וואי זה בטח עלה לך הרבה כסף ,עכשיו אני יודעת על מה אתה מבזבז את הכסף שאת מרוויח על ז-ו-נ-ו-ת".
שניהם החלו לצחקק להם ואני לתומי חשבתי שהם באמת רבים .
"וואי תעזבו אותי אתם והשיגעונות שלכם אני הולכת לנוח אני אחזור מאוחר יותר " אמרתי לעברם ושניהם נופפו לי לשלום שהתרחקתי.
"אני שמחה לראות שמישהו נהנה כאן לפחות" שמעתי
סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את קראוליין עומדת מאחורי עם שני ידיה על מותניה וחיוך רחב
'אוי שיט , מה אני אומר לה עכשיו'.
קראוליין החלה צוחקת ובקול 'מה אני אומר עכשיו כדאי להוציא אותי מהתסבוכת הזה אממ נו תחשוב טום תחשוב , לחשוב? אוף אני לא טוב בזה...'
" את יודעת , כשאתה טום קאוליץ' כול בת שנייה רודפת אחרייך" .
'אתה גאון קאוליץ' גאון , ושוב פעם הצלחת לחלץ את עצמך את גאון אין את גאון'.
נופפתי לשלום לעבר קראוליין שהתרחקה לה ,"אז איפה היינו ?" שאלתי את נטלי מתקרב לפינה ,
"סליחה אני רוצה את ה100 דולר שמגיעים לי" אמרה נטלי וצחקקה, "יש לך תעריף ממש גבוה לא מגיעה לי הנחה?" , ולפני שהוסיפה משהו נישקתי אותה .
"היי" צעקתי ברחבי הבית וקול ההד נשמע במעלה המדרגות.
"מישהו בבית?" צעקתי ואף אחד לא ענה לי כנראה שלא.
התקרבתי אל המטבח פותחת את המקרר הגדול והכסוף "בוא נראה מה יש לאכול.." דיברתי לעצמי .
"מצאתי" צעקתי ברחבי המטבח לאחר 5 ד'ק של חיפושים.
הכנסתי את השניצל והפירה למיקרוגל וחיממתי .
בינתיים עליתי למעלה והדלקתי את הדוד .
נכנסתי לחדרי והוצאתי תיק קטן ודחפתי עליו כמה בגדים , הייתי מאושרת .
השמש האירה וחיממה את עורי דרך שלווי החלון, הריח של הבית היה כריח ורדים אדומים.
לא רציתי שהתחושה הזאת תיגמר "שתישאר ככה לנצח .." סיננתי לעברי בשקט.
לאחר שארזתי תיק קטן עם כמה דברים ירדתי למטה הוצאתי את הצלחת מן המיקרוגל והבטתי עליה ריח טוב נידף באוויר "יאמ יאמ יאמ עכשיו זה רק את ואני" אמרתי לעבר הצלחת.
טרפתי את כל מה שהיה בצלחת במהירות האור ..
"אוחחח" סיננתי לאחר שגמרתי את כל האכול זה בהחלט היה משביע .
"היי אחי הקטן" אמרתי לעבר ביל שישב וקרא עיתון
"היי" הוא אמר מחייך את חיוכו הרחב שכלכך שמחתי לראות שוב.
"איך אתה מרגיש?" אמרתי במעט דאגה
"האמת, מצוין " הוא אמר והניח את העיתון על בטנו .
"החתך כואב לך?" אמר טום
"לא כלכך האחות אמרה שעוד חצי שעה היא תבוא ואנחנו נתחיל לקום מהמיטה וללכת "
"מצוין " אמרתי ובקולי עדיין ניכרה דאגה.
"מה קרה טום?" שאל אותי ביל ששם לב לכך.
"ביל, מאיפה קיבלת את החתך בבטן?" ..
ביל כבר לא הביט בעייני הוא רק הסתכל על הרצפה ועייני התמלאו דמעות .
"אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?"
לאחר ששטפתי את גופי במים החמים .
הלכתי לחדרי והוצאתי את הפן מהמגירה , אני אף פעם לא יוצאת עם שיער רטוב מחוץ לבית.
הפלאפון שלי צלצל מספר צלצולים, "שנייה" צעקתי ורצתי לעברו .
"הלו?" עניתי
"קראוליין?" שמעתי כל של אישה מבעד לפומית.
"כן?"
"זאת לינוי חברה לשעבר של ביל... אנחנו צריכות לדבר..."
בפרקים הבאים:
"אני מתחננת קראוליין בבקשה"
"שלום אני רוצה שתעביר בבקשה"
"נטלי זה אני את צריכה להבין את זה "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
