בלוג סיפורים

טוב אז אני ליאנד ואני מצתרפת לטומפיק המוכשרת מאוד אני רוצה לציין בסיפור

אני מקווה שתקבלו אותי בשמחה (:

המגיב ה50 יקבל לינקוק בבלוג

אז שווה להגיב כמה שיותר ככה נעלה פרק יותר

מהר ככל שיהיו יותר תגובות ככה נעלה את הפרק הבא יותר מהר

(:

בלילה התעוררתי מנשימותיו הכבדות  של ביל , הוא החל להשתעל במהירות

התעוררתי במהירות וביל שכב לידי עם עיניים פקוחות

"קראוליין כואב לי " אומר בקול שקט נאנק מהכאבים.

הבטתי בביל ומיד רצתי אל האמבטיה  הבאתי משם מגבת

ורצתי חזרה אל ביל , לחצתי לו על הפצע שהכתים את חולצתו בדם .

על בטנו היה חתך גדול וארוך .

דיברתי עם ביל כל הזמן שלא יירדם לקחתי את הפלאפון שלי מהשידה שלידי וחייגתי מהר אל הקבלה

"לילה טוב אתם זקוקים למשהו?"

"אני חייבת דחוף אמבולנס לחדר689 דחוף" צעקתי על הפקיד.

לקחתי את הפלאפון שוב וחייגתי אל טום

"הלו" ענה לי קול ישנוני

"טום תתעורר " צעקתי אל פומית הפלאפון

"מה?" הוא אמר בקול ישנוני

"המצב של ביל לא טוב .." ברגע שטום שמע ביל , שמעתי את דלת חדרו נפתחת ולאחר שנייה את שלי.

טום הביט אל ביל במבט מודאג "איפה האמבולנס ?" צעק ברחבי החדר.

הוא הוציא את הפלאפון שלו וחייג על דיויד ,"דיויד אני צריך שתגיע לחדר 689 דחוף משהו קרה לביל ."

מיד שמעתי כמה דלות נפתחות ולאחר חצי דקה הדלת שלי המאבטחים נכנסו כמה אנשי צוות והמפיק דיויד .

לאחר פחות משנייה הגיעו הפרמדיקים "כולם לזוז" הם אמרו ופינו את דרכם לביל, אני נשארתי ליד ביל ולחצתי לו על הפצע .

אחת החובשת שם הסתכלה עליי והורידה את ידיד מהפצע "עשית עבודה טובה אבל עכשיו זה תורנו" אמרה וחייכה אליי .

ביל הרים את ראשו והופתע מכל ההתקהלות שסביבו הפרמדיקים החלו לטפל בו במהירות הם שמו עליו תחבושת בבטן ושמו אותו מהר על אלונקה .

טום רץ אחריהם ואני נשארתי לשבת בחדר המומה , כל ההתקהלות שהייתה בחדרי יצאה במהירות אחרי ביל ,נשארתי לבד.

הבטתי על הקיר בצבע שמנת ומחשבות שטפו את מוחי כשלפתע..

"אז את רוצה אולי שנעלה עליי לחדר?" אמר טום

"הצעה מאוד מפתה אבל אני חושבת שלא " אמרה נטלי בקרות רוח מושלמת .

"אז אני אזמין אותך לרקוד " אמר ולפני שיכלה לענות ולהגיב הוא גרר אותה על עבר הרחבה.

הם החלו לרקוד סלאו צמוד , "טום?" לחשה נטלי אל אוזנו .

טום הביט עליה ,"אני נורא שמחה לרקוד איתך" אמרה בלחש "אבל-אין-מוסיקה!!"

טום החל לצחוק  "לא שמתי לב " אמר והתנתק ממנה  פניו האדימו

"פאדיחה" סינן אל עבר האוויר "פאדיחה ".

טום ונטלי התיישבו על הבר ושתו קצת אף אחד מהם לא ידע מה יהיה מחר אבל הם ידעו שהם יבלו אותו ביחד.

נטלי נכנסה אל חדרי , "שמעתי מה קרה" אמרה בקול שקט התיישבה לידי וחיבקה אותי ארוכות .

הבטתי אל השטיח ואז הבטתי בפניה "מה את עושה פה כבר מאוחר?" אמרתי

"טום הזמין אותי לישון אצלו.." אמרה בטון מתוק

"רק לישון?" אמרתי מנסה לברר קצת פרטים

"רק לישון" ענתה .

חזרתי להביט אל השטיח הדאגות לביל היו גדולות מדי .

נטלי חיבקה אותי ואמרה "אל תדאגי הוא יהיה בסדר אני מבטיחה"

"אני לא יודעת אם הוא יהיה בסדר נטלי אני לא יודעת"

"ביל אחי אתה שומע אותי?" אמר טום ורץ אחרי האלונקה ביל מצמץ בעיניו וחייך כלפי טום .

טום החזיק את ידו של ביל בחוזקה.

"אל תלך לי אתה שומע אני לא מוכן לזה אני אמות ישר אחרייך " אמר ודמעה החלה זולגת מעייניו .

"טום?" אמר ביל בקול חלוש שנשמע אצל טום כצעקה.

"תמסור לקראוליין שאני אוהב אותה " טום הנהן לחיוב .

"וטום?" אמר ביל במעט כוחותיו שנשארו לו .

טום הביט בביל "אני לא אלך ממך לעולם אחי" אמר וחיוך קטן עלה בצד פיו

דלות האמבולנס נסגרו מול פניו של טום והאמבולנס החל לנסוע במהירות .

טום נפל על בירכיו ובכה "אל תיקח לי אותו לא עכשיו" אמר בלחש בלי שאף אחד ישמע.

דפיקות נשמעו על הדלת הסגורה של חדרי , נטלי קמה ופתחה את הדלת .

זה היה שלום המעסיק שלי .

"קראוליין בבקשה ממך עוד 10 ד'ק תהיה בלובי"

הנהנתי לחיוב ושלום יצא במהירות מהחדר , ידעתי שזה בטח לא מבשר טובות .

לבשתי ג'ינס וסווצ'ר ואספתי את שערי לאחור .

"נטלי תישארי כאן אני אחזור" אמרתי אליה וסגרתי את דלת חדרי ,

הזמנתי את המעלית שהתעכבה לה בקומה 3 הבטתי אל הדלת הכסופה וכל מה שחשבתי עליו הוא ביל.

הגעתי אל הלובי השעה הייתה כבר 4 וחצי בבוקר , ומנהל המלון ושלום ישבו שניהם עם כוסות קפה משוחחים אחד עם השני.

התקרבתי אליהם  ושניהם הסיטו אליי מבט , "קפה ?" שאל שלום , הנהנתי בחיוב הייתי עייפה.

שלום הלך להביא לי קפה ובינתיים שתקנו .

לאחר שחזר הניח את הקפה והתיישב .