לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גלקסיה 789

ברחבי הגלקסיה, ביקום הגדול מחפשים.. - סיפור, אם אתם רוצים לקרוא תקראו וזהו =)

כינוי:  -The Lost Soul-

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

גלקסיה 789, ולמה? -פרק ראשון-


בטח שאלתם את עצמכם (למרות שאני יודעת שאני מדברת אל עצמי אני אדבר ברבים)

"איזה מן שם מוזר לבלוג,גלקסיה 789? WTF??!?!"

אז זהו שגלקסיה 789 זה סיפור שהחלטתי לכתוב.

הדבר האירוני שוויתרתי על הרעיון מתי שפתחתי את הבלוג, אבל החלטתי לנסות בכ"ז.

 

פרק 1\הקדמה

ריי קם משנתו לאחר ששמע בום חזק וגדול, הוא נשאר במיטתו ומיד לאחר מכן שמע בום נוסף.

הוא שמע את המטוסים והריח את העשן, הוא ראה גם טנקים מתקרבים, הוא ידע שזה יהיה אבל לא כ"כ מהר.

הוא ומשפחתו בנו את ה'מקלט' במיוחד לרגע זה. ריי בן למשפחה בת 5 נפשות(דייב,ליל-הוריו. סקיי ולין-אחיו.)

אמו ולין היו במקלט, אביו יצא החוצה לחפש אחר סקיי, הוא לא היה מוכן להשאיר את סקיי מאחור.

ריי גם לא רצה להשאיר את סקיי מאחור למרות ששנא את סקיי על היותו רברבן ושוויצר הוא ידע שאם סקיי ישאר מאחור פירושו מוות. הוא שמע את הפצצות מבחוץ, מעוממות, הוא לא ידע כמה זמן עבר או מה השעה אך הזמן נראה לו כנצח, האור החלש והעמום שמקורו במנורה לא השאיר צל של ספק האם לילה, האם בוקר.

הוא טיפס במדרגות למעלה אמו צעקה לו שלא יילך, אבל ריי לא היה מוכן שאביו יפגע רק לא אבא, חשב לעצמו. סקיי? סקיי בטוח לא ייפגע וודאי נמצא עכשיו אצל אחד מחבריו העשירים והשיכורים שותה כוס בירה בחדר אטום.

אמו נסתה למנוע ממנו לצאת אך הוא התחמק ממנה, שיעורי הקונג פו שלקח שנה שעברה לא היו חסרי תועלת למרות הכל.

לין התבוננה בכל זה מהצד, היא שמעה צעדים וצעקה: "מישהו בא!! מישהו בא!!" אם זה אבא מה טוב, אם זה חייל.. נצטרך לברוח מיד ולנטוש את אבא וסקיי אך המנעול נפתח, אף חייל לא יודע את הסיסמה זה אבא. אבא וסקיי איתו. סקיי סיפר שניתקע באייר לין(נמל תעופה) של קינזו(שם של עיר) - נכון! שכחתי שטס והיה אמור לחזור מהטיסה אתמול בלילה לא ידעתי שלא חזר מכיוון שכבר ישנתי..

ה'מקלט' היה בעצם חללית מצויידת עם אספקת מזון, מים, וכל שאר הצרכים הבסיסיים והקיומיים.

"ברגע שהמצב יירגע נמריא!" אבא אמר. לאחר ארבע שעות המצב שבשטח נרגע, כנראה בגלל שכבר עברו לעיר אחרת והחיילים כבר נפטרו מכל ה'טפילים' שגרים כאן.

חיממנו מנועים עלינו אל פני האדמה ומשם המראנו במהירות כאילו אנחנו במין רכבת הרים, או תותח!

האזעקה נשמעה בחללית ובום!בום!בום!

עד כאן הפרק הראשון

זה הסיפור הראשון שלי מהסוג הזה ופעם שלישית שאני מתחילה לכתוב סיפור בכלל, אשמח לתגובות =)

ברגע שאקבל תגובות אפרסם גם פרק שני =]

הערה:אני יודעת שבפרק הראשון אין הרבה הוא 'צולע' אבל זאת רק ההקדמה בגלל זה לא קורה הרבה 3:

נכתב על ידי -The Lost Soul- , 26/8/2007 20:07  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -The Lost Soul- ב-27/8/2007 14:25



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-The Lost Soul- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -The Lost Soul- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)