מורן:

היי.. חשבתי להתייעץ איתך בנוגע לאבא שלי.

אבא שלי מאז ומתמיד בן אדם מאוד כוחני, מאוד אגרסיבי. אם זה בצעקות או קללות או אפילו הרמת יד. כשהוא מבקש ממני משהו, מהדבר הקטן ביותר לדבר המורכב ביותר אני תמיד מבצעת אותו על צדו הטוב ביותר. אם זה להיות לו למזכירה בזמן שאני עובדת ולומדת, אם זה להכין ולנקות ולעזור בהכל הכל.

אני מרגישה שהוא נורא מזלזל בי ושלא אכפת לו מהחיים הפרטיים שלי. הוא לא מרשה לי לישון אצל חבר שלי כשאני בת 18 והוא בן 20- אחרי שאנחנו כבר שנתיים יחד. כשאני נאמר מגיעה למשרד שלו אני קורעת את עצמי אם זה בנקיון או בטלפונים או פקסים. הוא לא דואג לי לאוכל וגם תוקע אותי במשרד כשאני מאחרת כבר לעבודה. בכל פעם אני מרגישה שאני נותנת את כל כולי ואין הערכה מצדו. אני לא מרגישה שהטובות שאני עושה עבורו מקנות לי נקודות זכות.

אני יודעת שהוא בתקופה קשה ושלפעמים הבקשות שלי קשות לביצוע מבחינתו. עדיין אני חושבת שאני נותנת מעצמי ברמה כזאת שאני כבר מוותרת על עצמי בהרבה מקרים. מה עלי לעשות?

קינו:

אגיד לך קודם כל, שאת חזקה. את כבר בת 18, ועדיין מתמודדת עם אותו אבא שהיה לך מאז שנולדת.

לרוב, אבות רוצים רק את הטוב ביותר עבור הבנות שלהם ולא אכפת להם איך זה יקרה. הבעיה כאן, היא שהוא מנצל אותך ואת הרצון שלך לעזור.

אין שום סיבה שהוא לא יתן לך לישון אצל חבר בגיל כזה. את בת 18 ועל פי החוק מותר לך לעשות דברים גם בלי רשות שלו. אמרת גם שהוא תוקע אותך במשרד ולא דואג לך לאוכל. זה חמור גם ככה אם הוא מעסיק שלך, אבל מכיוון שהוא אבא שלך, זה נראה כאילו לא אכפת לו מהבת שלו, או שדרך החינוך שלו לא נכונה.

אסור לך להרגיש שאת משקיעה בו יותר מבעצמך. כל עוד הוא לא אדם שחייב עזרה כי הוא לא יכול לתפקד מבחינה פיסית, את חייבת גם להשקיע בעצמך. נהלי איתו שיחה. תסבירי לו את מה שתיארת כאן. אם צריך, אולי תפני לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג. תבהירי לו שאת גדולה מספיק ושהוא לא יכול לפקוד עליך ככה. בין אם זה במילים, ובין אם בהתנהגות.

ועוד שאלה חשובה- הוא היה ככה כל חייו, או שרק לאחרונה? מקווה שעזרתי. תעדכני אותי באיך שהדברים התפתחו.

תגובה של מורן:

מאז ומתמיד אבא שלי היה כזה. אני לא חושבת שזאת הדרך והמסלול הנכון לחנך בחורה. נכון אני מאוד עצמאית ואני בטוחה שחלק נכבד הוא כתוצאה מזה, אבל מעבר לעצמאות אני רואה את עצמי כאדם מאוד חלש בהרבה מהפעמים רק בגלל החינוך התובעני שלו. הזלזול שמתבטא מהמעשים שלו פוגע בי יותר מהכל. אני רואה את עצמי בת לתפארת. אני עובדת מגיל 15.5- 16 לא לוקחת מהוריי כסף לשום דבר, אני יחסית מצליחה בלימודים, הסטוריית הזוגיות שלי מסתכמת בשני אנשים שאחד מהם בן זוג שלי עכשיו, ומעבר לזה, אני אדם עם ראש על הכתפיים, אני עובדת בשתי עבודות כרגע וניגשת לבגרויות. מעצבן אותי נורא שיש לי חברות שאבא שלהן נושא אותן על כפיים מרשה ונותן להם כשהן מרשות לעצמן שינת צהריים כל יום או לקחת כסף מההורים או מעשנות סמים או מבלות עם המון בחורים. החינוך שלו גורם לי לשקר לו. הוא שואל אותי שאלה ואני מתעלמת או כבר כהרגל עונה לו בשקר. ההתמודדות עם זה קשה לי מאוד. אני מרגישה שהנטל של השקרים והתסבוכות מעיק עליי והכל סוגר עליי מלמעלה.

הבעיה הגדולה שלי היא שאני נורא רוצה להגיד לו הכל הכל הכל אבל אני מפחדת שזה יוציא את התוצאה ההפוכה. הוא עדיין לא ירשה לי לישון אצל החבר ואז הוא יתחיל לעקוב אחריי. הוא לא יבין וישתנה כי הוא מבוגר מידי בשביל לעשות את השנוי הקיצוני הזה.

קינו:

את צודקת שזאת לא הדרך לחנך בחורה, או אף אחד.

ההורים צריכים לחנך את הילד שיהיה חזק, וכתוצאה מכך הוא יהיה עצמאי, ולא לחנך לעצמאות וכתוצאה מכך הוא יהיה חזק. זה לא עובד ככה.

אבא שלך כנראה חינך אותך כל השנים האלה, בלי להבין שזה פוגע בך יותר ממה שזה עוזר לך. האבות של החברות שלך קיבלו חינוך אחר כנראה, שאותו הם מעבירים לבנות שלהם. לבלות עם בחורים ולקחת כסף מההורים זה דבר נורמאלי, אבל אם אבא שלך לא מרשה לך לקחת סמים, אז בזה הוא צודק. סמים זה אף פעם לא בריא. לדעתי כדאי לך ללכת לייעוץ מקצועי. קודם כל לבד, ואחרי זה עם אבא. את רק צריכה לשאול את עצמך אם יש לך עוד מה להפסיד אם התוצאה תהיה הפוכה.

ויש לי כמה שאלות אליך: בן כמה אבא שלך? את עובדת אצל אבא שלך? החינוך שלו תמיד היה כזה? את גרה איתו? ואם לא, אז איפה? דיברת עם מישהו על הבעיה הזאת עד היום? טוב שהתחלת לדבר על זה. זה הצעד הראשון לקראת הפתרון.

מקווה שעזרתי :)

מורן:

אבא שלי בן 54. אני עובדת אצלו כשיש לי זמן. אני לא מקבלת על זה כסף-כשמתבטל לי שיעור או כשיש לי יום פנוי אני מגיעה למשרד עובדת, מנקה וזה. אני גרה איתו, ומאז ומתמיד החינוך שלו כזה. לאחים שלי הוא פחות כזה כי הם שמים עליו פס אבל אני לא מצליחה להתעלם מכל המעשים שלו. ברור שאני עושה בסופו של דבר מה שאני רוצה אבל זה מלווה בשקרים ותסבוכות. עד היום רק תוך כדי ויכוח מתקשרת לאמא שלי וצועקת לה בטלפון שהוא לא אחראי ושהוא דופק אותי ומזלזל בי ושאני לא אעשה למענו יותר כלום בחיים וכנ"ל...

קינו:

גיל 54 זה באמת גיל מבוגר יחסית. אם את לא אוהבת להיות בחברתו, וזה לא נעים לך, אולי כדאי שתעבדי אצלו פחות. תזכרי שאת כבר בת 18 ועצמאית, ואף אחד לא יכול להכריח אותך לשום דבר. ויש לך גם אמא ואחים שיתמכו בך. אם יש לך אפשרות, אולי תנסי לגור אצל אמא זמן מה ולראות אם זה מסתדר. נסי בכל זאת לדבר איתו לאט לאט, ולראות איך הוא מגיב למה שיש לך להגיד. אם ממש בלתי אפשרי לדבר איתו, אולי תנסי להתייעץ עם האחים שלך על איך שהם מתמודדים עם הקושי.

מורן:

ההורים שלי לא גרושים אני גרה בבית אחד... ועם האחים שלי אני לא בקשר מי יודע מה..

קינו:

סליחה. ההורים שלי גרושים והתבלבלתי קצת. גם אבא שלי היה טיפה אגרסיבי כשהייתי קטן, ועכשיו אני גר עם אמא אז המצב השתפר. לאבא שלי יש אופי קשוח, והוא לא ישנה אותו בקלות. אז ניסיתי ללכת איתו ליועצים וכל מיני בעלי מקצוע בסגנון, ולאט לאט אני רואה שיפור. בסופו של דבר אבא יש רק אחד, וצריך לגרום לו להבין שמה שהוא עושה לא נעים ופוגע. את צריכה להמשיך ולהדגיש לו את זה. לא משנה כמה הוא מתעקש, תתעלמי מהצעקות ותתעקשי חזק יותר. לצערי זאת הדרך היחידה שאנשים עם אופי כזה מבינים. תהיי חזקה.

מורן:

תודה רבה עזרת לי מאוד!

נועה , 22:32 25/10/2007:

היי יש לי אחות ממש מעצבנת. היא כל הזמן מחטטת בחיים של החברות שלי. היא הרבה מתכתבת איתן ומגיבה בבלוג שלהן. היא עושה לי את זה כל החיים ואני ממש התחרפנתי ממנה. אז כשהיא הגיבה פעם אחת בבלוג של החברה הטובה שלי יער ואני כתבתי לה בדיוק מה שאני חושבת וכל מיני דברים. את תוכלי לקרוא בפוסט " הידעתם שקוסקוס זה נקבה? כי אני לא.." ויש שם 25 תגובות. חלק של אחותי וחלק שלי. את תוכלי לקרוא ולזהות את שלי בגלל שכתוב שם שזה נועה כתבה וגם כי כתוב שם הרבה הרבה דברים. אז בגלל כל מה שכתבתי שם כדי שהיא תוכל להבין שזה מעצבן אותי שהיא מתחברת עם החברות שלי. אז כתבתי את כל זה. עכשיו היא לא מדברת איתי כבר 5 ימים! אני עומדת להשתגע. אני ביקשתי ממנה סליחה בקשתי מהחברות שלי שהיא בקשר איתן כל כך טוב שיבקשו ממנה סליחה בשמי אפילו אמרתי לידיד שלה שאני מאוהבת בו בטירוף אבל הוא מאוהב בה שיגיד לה שאני מצתערת! והיא עדיין לא מדברת איתי! מה אני צריכה לעשות כדי שתסלח לי? מישהי אמרה לי שהיא ואחותה הגדולה לא דיברו אחת עם השניה מגיל 12 על הצבא! אני לא רוצה לא לדבר עם אחותי למשך השנים האלו! אני מוכנה לחכות עד ל 15.12 בשביל

את התשובות כתבו שני חבר'ה שהציעו את עצמם כשותפים,

חשבתי שהתשובות נהדרות ולכן השתמשתי בהן.

כל הקרדיט להם, אני פשוט לא יודעת עד כמה הם רוצים שאני אחשוף פרטים שלהם.

הייעוץ של הראשון:

מה שאני מציע לך זה, לכתוב מכתב. לכתוב בו את כל הרגשות שלך, מה הפריע לך, מה גרם לך לקנא, מה הכעיס. וגם תוסיפי, שאת לא רוצה בגלל זה לאבד את הקשר איתה. שהיא חשובה לך ואת לא מפסיקה לחפש דרכים לפייס אותה. תסבירי לה, שהיית חסרת אונים ולא ידעת איך ליידע אותה שזה מפריע לך שאת מתחברת אליהן ומתכתבת איתן, ולכן קרה מה שקרה. אבל למדת מזה שכלום לא שווה לאבד קשר איתה כאחות [וחברה]. תכתבי לה שאת מאוד אוהבת אותה אחרת זה לא היה ממש אכפת לך שהקשר נהרס. ואת תשמחי לדבר איתה אם היא תסכים ולהגיע לפשרה והבנה, כי בסופו של דבר מטעויות לומדים, והטעות הזאת לימדה אותך שלא משנה מה, את אוהבת אותה.

ושל השניה: