לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"אין האדם אחראי אלא לגורלו שלו". ואם אתם צריכים עזרה, אנחנו פה (:

כינוי:  לאני וקינו

גיל: 18

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הבנות נותנות נשיקות בלחי לבנים, ואני קצת מקנאה (פו הדוב)


פו הדוב:

הי, רציתי לבקש ייעוץ...

אני בכיתה ז’,מהצפון,ורק השנה הבנות התבגרו והתחילו לתת נשיקות בלחי כשנפגשים ונפרדים.... יש גם בנים שנפרדים ככה מבנות.

אז לשאלה: לא יודעת למה,אבל אני כאילו ממש בוערת מקנאה כשבן נותן נשיקה בלחי לאחת החברות שלי..... זה מטריף אותי,שזה כ"כ דפוק,כי אף אחד לא מודד אותך לפי זה,

ואני מי שאני גם עם זה וגם בלי זה. ובכל זאת.זה פשוט משגע אותי..

 להית’,פו הדוב.

 

קינו:

גיל הזה, זה תמיד ככה. בנים רוצים להיות קרובים לבנות, ובנות רוצות להיות קרובות לבנים, וזו הדרך שלהם.

זה נורמאלי שאת קצת מקנאה, כי גם את כמו כולם רוצה להכיר בנים ושכולם ירצו אותך ושתהיי מקובלת. אם ממש מפריע לך "ללכת עם הזרם", את לא חייבת לעשות את זה. אבל זה מנהג רגיל שכולם עושים, גם כאלה עם חברות וגם כאלה שנשואים. את מי שאת, אבל נשיקה קטנה בלחי לא תשנה כלום בחייך, נכון? :)

 

לאני:

זה נורמלי לקנא, אבל אל תייחסי לזה חשיבות רבה מדי.

לדעתי, את צריכה לעשות רק דברים שמתאים לך לעשות ולא להכנע ללחצים שמופעלים מצד החברה שסובבת אותך.

אם לא מתאים לך כל עניין הנישוקים כשנפגשים ונפרדים, פשוט אל תעשי זאת. אמנם זה ימשיך להפריע לך כנראה עד שתתרגלי לרעיון, אבל לפחות לא תרגישי שאת עושה משהו שלא מתאים לך לעשות.

בהצלחה! (:

נכתב על ידי לאני וקינו , 9/4/2008 11:56   בקטגוריות קנאה, בין חברים, התלבטות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא התקבלתי ללהקה צבאית ואחותי כן (נעמי)


נעמי:

היי שמי נעמי ואני בת 18 מהמרכז.

אני וכל המשפחה שלי מאז ומתמיד עסקנו במוזיקה אם זה בנגינה או בשירה.

אחותי הגדולה בת 22 כעת ואת שירותה הצבאי היא עשתה בלהקה צבאית.

כל המשפחה שלי תמכה בי ודירבנה אותי ללכת לבחינות ללהקות צבאיות.

את הבחינה הראשונה עברתי בהצלחה ואילו בשנייה נכשלתי.

לא חשבתי שאני אכנס לדכאון כזה עמוק כמו שקורה לי עכשיו.

אני מתביישת בעצמי אני מפחדת ללכת לבית ספר כדי שלא ישאלו אותי אם עברתי או לא. אני כועסת על עצמי שלא עשיתי דברים אחרת בבחינה ואני טובעת בדמעות שלי.. אני לא מפסיקה לבכות ולהיות עצובה.

זה נשמע אולי טיפה פתאטי אבל אני מרגישה כאילו כל מה שעשיתי בחיים שלי אם זה פיתוח קול וזה היה לשווא.

רציתי להתקבל יותר מהכל וחשבתי שאין דבר העומד בכוח הרצון. מסתבר שיש. אני מרגישה שאחותי טובה ממני וזה עוד יותר מחליש אותי. אני לא מוצאת פתרון לבעיה שלי ולכן פניתי אליכם. מה עלי לעשות?

 

קינו:

אני אתן לך כדוגמה את אורנה בנאי.

רוב משפחתה עסקה בתחום המוסיקה, בשירה.

אחרי שהיא ניסתה וניסתה לשווא, היא גילתה שהכשרון שלה זה בעצם להיות קומיקאית.

אז זה לא משנה אם לא נבחרת לאיזו להקה צבאית. אם החברים והמשפחה תומכים בך וחושבים שיש לך קול יפה, תקשיבי להם. יהיו עוד מלא הזדמנויות להוכיח את זה. מהתקופה של אחותך אולי המיונים השתנו, או שהדרישות שלהם אחרות. אין לך במה להתבייש אם לא עברת איזו בחינה. יכולים לקרות מיליון דברים. למשל אם קצת זייפת לא בכוונה, או היית טיפה צרודה ולא הרגשת וכו.

זה לא משנה את העובדה שיש לך כשרון, וכולם רואים את זה :)

 

לאני:

קודם כל, חבל להתבאס! אפילו שהמצב נראה די בטטה..

אני מחזקת את דבריו של קינו, יקירי. לפעמים מה שנראה לנו הדרך האולטימטיבית הוא דווקא לא!

יכול להיות שהתחלת לעסוק בשיר רק בגלל שנולדת במסגרת כזאת וזה מה שאת מכירה? נסי לפתוח קצת את הראש! אולי אפילו את לא שרה בסגנון שתואם את המנעד שלך ואת יכולת השליטה שלך בקול.. שווה בדיקה!

וכל עוד את אוהבת לשיר, אני בעד שתעשי זאת כמה שיותר! ואם אנשים מסביבך אוהבים את איך שאת שרה, על אחת כמה וכמה! (:

 

בהצלחה בהמשך! (:

נכתב על ידי לאני וקינו , 25/2/2008 15:32   בקטגוריות קנאה, בתוך המשפחה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שני חברים שלי התחברו ושכחו מקיומי (death flower)


 

death flower , 18:58 9/10/2007: Did it ever happened to you when you introduce you best friend to another, one of you best fiends, and then suddenly they’re best friends and they forget you? If yes, then you must tell me how you do dill with it....cus it hurt too much!! If no is your answer, then I hope it will never happen to you!!!!!!!

 

תשובה: אני מכירה את זה דווקא מקרוב.. קרה לי כמה פעמים.. אני חושבת שבכללי זאת בעיה מאד נפוצה וצריך לקחת אותה בפרופורציות הנכונות.

כשזה קורה לי, אני מנסה לחשוב על החיובי שבזה. חברים זה דבר זמני ברוב המקרים, ואם הקשר בין חברים טובים מתחיל להתפוגג - אולי זה מה שהשניים צריכים. יש לנו שליטה על החיים שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. (הילה )

 

הטיפים:

-נסי\נסה לחשוב על זה ככה: מה הפקת מהקשר עם אותו\ה חבר\ה? האם זה עוד רלוונטי? האם את\ה עוד זקוק\ה לזה? אם התשובה היא כן, אז זאת כבר סוגייה אחרת שיש לדון בה בשביל לפתור אותה. אם התשובה היא לא, פשוט תרפי\תרפה. חברים באים והולכים, אין טעם לבכות על זה.

-חשוב מאד, אל תקפוץ\י למסקנות.

יכול להיות שזאת סתם תקופה שאותם חברים נורא מתלהבים אחד מהשני ועם הזמן האטרקציה החדשה כבר לא תהיה כלכך מלהיבה והם יחזרו לעצמם.

-המנע\י מדיכאונות מיותרים שיכולים להגרם ממצבים כאלה. חייכ\י אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה (:

- אם החברים האלה כל הזמן רק שניהם לבד, ושוכחים ממך תנסי להזכיר להם מי את ולמה הם נעשו בכלל חברים שלך, אני בטוחה שתוך דקה אחרי שתזכירי להם הם יחבקו אותך ולא יעזבו אותך...

- אם זה ממשיך להפריע לך את\ה צריכ\ה לקחת יוזמה , ולהיפגש לסירוגין עם אחת\ מהם.כך זה יצור מצב שתהיה עם שתיהם ואולי תחוש\י פחות בחוץ.

 

 

בהצלחה בכל מה שתבחר\י לעשות! (:

 


אנשים, לפני שאתם משאירים לנו תגובת "תעבירו לי את הפרוווו!!!",

אנחנו לא בלוג לחלוקת פרו, והפרו היחיד שהיה לנו כבר הועבר אל מישהי.

חכו בסבלנות עד שהפונקציה של פרו תפתח לכל המשתמשים של ישרא, זה בסך-הכל יומיים! אני בטוחה שעם כל הצער והייסורים שתעברו בדרך, תעברו את זה בחיים.

 

תודה,

הילה.

נכתב על ידי לאני וקינו , 30/11/2007 00:39   בקטגוריות בין חברים, קנאה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לא היועצת שבבית הספר, יועצת לחיים! ב-4/12/2007 01:46
 




דפים:  
6,994
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללאני וקינו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לאני וקינו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)