מי המציא את המושג הזה אהבה? מי חשב לרגע שזה דבר טוב בחיים?

וגם אותו בן-אדם חשב שזה דבר נפלא.

השמיים שלו נעשו ורודים, הוא חייך בכך פעם שהוא שמע את השם שלה,

הקול שלה בלבד עשה לו לרצות למות ולהגיע לגן עדן רק כדי לדעת שגם גן עדן לא יספק אותו כבר,

השיער שלה, הגלי הזה, הזכיר לו את הים רק הרבה יותר טוב, לא נכנס לו חול בתחת,

העור שלה לבן כמו העננים ורך, או אלוהים כמה שהוא רך.

ואז העיינינים לא הסתדרו, הוא הלך למכולת והיא בכלל רצתה למגה בול,

פתאום השמיים נפלו, ורוד יצא מהאופנה כבר מזמן,

והקול שלה, אלוהים רק תפסיק אותו, כמה צומרני,

והוא רק רוצה למות ולהגיע לגן עדן כי אולי שם היא תניח לו,

והשיער שלה? הוא העדיף חול בתחת,

והעור שלה, טוב, אין לנו הערות על העור שלה.

ואז בא המאהב החדש והמעצבן שלה, וחפר וחפר וחפר, רק בגלל שהוא אוהב את הליקוק הזה,

והיא אוהבת אותו, כי האקס מעצבן ורע וחסר מצפון ומי שחשב שהקול שלה מרגיז ואי ואי.

הוא פגע בה כל-כך חזק שנמאס לה, כל החרא יצא והציף את העולם שלו, מגיע לו לזבל הזה, שימות, כן היא רוצה בזה.

ובכלל זה נחמד שיש מישהו שמגן עלייך ככה כמו המאהב הזה, הוא כל-כך צעיר ונחמד, הלוואי שלא יגדל לעולם,

ואולי זה יכול להיות נחמד אם הוא יקרא לה וונדי שהוא גומר, להעצים את ההרגשה.

ואז בא האקס, התעצבן, לא נחמד לו להיות עצבני והוא לא עושה את זה לעיתים קרובות, לפעמים הוא מצוורח,

אבל אף פעם לא תראו אותו עצבני, אבל עכשיו יש לו סיבה, אולי גם לו נמאס.

ציד המכשפות שפתחו עליו לא נראה לעניין ומזה לא מתאים באמצע החיים שבעצם השתקמו פלאים לאחרונה,

היה לו נחמד לדבר עם האקסית לפעמים, סתם ככה, לא משהו רציני המאהב אפילו טען שהוא "מפרגן",

דיי נו את מי אתה מאכיל בחרא הזה בן-אדם.

ונמאס להם, מהכל, אחד מהשני, ואיך שבקצה של הקשת נעשה כתם שמן ענק שרק גדל וגדל וגדל,

וכל הפינגווינים, והכלבי ים וגם הדב הלבן, מתו.

וילדים, אהבה לא קונים במכולת.

אה והתקעקעתי היום :) יום נהדר מבחינתי.

אני לא מצטער לרגע על כל מה שהיה ביננו.

תודה על הכל, את בן-אדם מדהים ואני גוש קקי שאספת לשקית,

אני שמח שאספת.

אני שונא את זה שזה נגמר מגעיל, אז, אני אחייך, לזכר הימים היותר טובים שידענו,

שהיינו אנחנו, בלי נספחים.

טוב אז על החיים?

סיימתי קורס רמו"ן בתור חניך מופת (יא בייבי).

שנה וחמש לחפש"ש.

חמש לתעודת לוחם.

והם נמשכים ונמשכים.