אני כבר לא יודע אם לקרוא לזה תקופה..או שזאת בכלל השגרה..מרגיש שחי עם זה ביום יום שלי..

כל הדברים האלה...הכל כלכך לא ברור...סוג של ערפל כזה שמסתיר כל מיני דברים..

קצת מחפרן...קצת הרבה..שיש לך משו להגיד אבל פשוט עוצר אותך משו..

מרגיש כלכך מוזר..כלכך מפחד ממשו שהוא לא ברור

אני מפחד,ממש ממש מפחד לדבר...אני יודע שאם אדבר אז אצטער אולי בעתיד..זה יפגע בעתיד..

לא טוב לשמור דברים בבטן נכון,אבל לפעמים,צריך לדעת פשוט לשתוק..לתת לזמן לעשות את שלו,לחסות בחול את כל הפחדים!

את כל הג'וקים שיש בראש...להדחיק!

לא רוצה לעשות דבר שעכשיו אני בערך שלם איתו,ואחר"כ?אחר"כ כלכך אצטער עליו כלכך אצטער..

אבל שלא טוב לאדם במקום מסויים הוא צריך פשוט ללכת משם!לקום וללכת!

טוב הכל פה בכלל לא ברור הכל מבולבל בדיוק כמו שאצלי בראש..

ונכון,אני באמת מוזר בזמן האחרון,מרגיש גם כזה..עוד פעם הכל נובע מהפחד,לא מסוגל לדבר באמת שלא מסוגל..לא יודע גם למה!

אני רק מקווה,ורוצה,ממש רוצה שיהיה בסדר!

צריך חופש...הפסקה כזאת מהכל..ככה לפחות נראה לי..

שנייה ככה,שנייה אחת ככה,בעבודה שאני לבד מחלק את השתיה שהאולם  ריק ריק ורק שלי,מציפים אותי כלכך הרבה מחשבות,אני אוהב את השעה הזאת שלחשוב להיות לבד...עם החושך ואורות הזהירים...

ושאני מגיע הביתה..שוב הכל משתנה..בלילה,בבוקר שאני קם..

אני ממש ממש מבולבל לא יודע לא מבין מה רוצה מעצמי, ולא מאחרים!!

דבר אחד שאני כן בטוח בו,שאביאל ממש ממש חשוב לי ואני אוהב אותו,למרות שהכל די סובב סביבו...

יהיה בסדר!,אני מקווה ורוצה..