2008.

***

מישהי מתיישבת לידנו ומתחילה לדבר איתנו. אני לא ממש זוכרת איך קוראים לה אבל היא הייתה חמודה.

ר' מחפשת ערוץ ישראלי כל שהוא שעושה ספירה לאחור ומשום מקום צצים שני בקבוקי שמפנייה [שנגמרו עוד לפני שהצלחתי להוריד את המבט מהזוג המתנשק מימיננו].

הערוץ הרוסי עשה מסיבה רוסית עם מוזיקה רוסית, אבל נו, זה מה יש.

זה עם הכובע מנסה להתחיל עם טלי, לוקח אותי הצידה לשאול אם יש מצב וכדאי לו להשקיע לטווח השעות הקרובות [או במילים אחרות- האם היא תעלה איתו לאחד החדרים]. אני מנפנפת אותו, אבל אני לא בטוחה עד כמה הוא הבין את הרמז כי הוא קצת המשיך להתעלק.

פתאום מישהו אומר שפספנו את הספירה לאחור ושזהו, 2008 כבר כאן, והזוג מימיננו מתחיל לבלוע אחד את השניה באקסטזה, מפצים על חצי דקה אבודה.

מישהו שולף מצלמה ומצמיד להם לפרצוף והם זורמים איתו ודופקים לו את הצרפתית של חייהם, ולאף אחד לא נראה שלחוץ להתנשק או לספור, או גם וגם, כאילו יש זמן לכל השטויות האלה, עכשיו צריך רק לדבר ולשתוק.

אחר כך יצאנו לסיבוב ועוד קרצייה ניסה להתעלק על טלי [תשמעי, אחותי, יש כבוד].

הוא נסע על 110 בין הבתים והמכוניות, וכששאלתי מה הוא יעשה אם פתאום יבוא לו אוטו ממול באחת הפניות שהוא לוקח ברביעי, הוא ענה לי "אל תדאגי, זה רחוב חד סיטרי". כן, גם אני הייתי נוסעת על 110 אם הייתי מכירה כל במפר. זה לא ממש משחק לטובתך, מותק.

*

ב-2007 ישבתי בבית ושאלתי את עצמי האם השנה הקרובה תיראה אותו דבר? היא לא. עשיתי המון שינויים מאז, התקדמתי המון. ועדיין, משום מה זה מרגיש לי כמו ללכת במעגלים ולדרוך במקום.

***

זה שקוראים לו אבירם ממש חמוד ובערך ב-3 בלילה אנחנו מתחילים לשחק "never".

לא פחדתי להגיד מה לא עשיתי, והרגשתי הכי טבעי ומשוחרר בעולם.

וכשמישהו שאל אם יש לי חבר ועשיתי פרצוף, לא פחדתי להגיד שאני לסבית.

אתמול בלילה זה היה נראה הכי רגיל שבעולם.

*

אני מחפשת עבודה חדשה. נמאס לי לפחד משינויים. נמאס לי לאהוב את השיגרה אהבה חולנית שכזו, להיתלות בה בכל הכוח, כאילו בזה תלויים חיי.

נשבעתי לא לפחד יותר משינויים.

אם הצלחתי לעשות את השינוי הכל כך גדול הזה ולעזוב את האולפנה, בצעד שהיה הכי אמיץ, הכי קשה, וגם הכי מוצלח בחיים שלי, אני מסוגלת גם לעשות דברים אחרים.

אני לא אוותר לעצמי.

"ונתתי לפניך את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים"

אני בוחרת לחיות.