מישהו בלי חולצה עם חזה חלק ורטוב משמן מנענע את התחת, איזו אישה מבוגרת בחולצה של ארגן תהל"ה מסתובבת עם שלט שאומר שהבן שלה הומו, מישהי נורא יפה צדה לי את העין, דוס בכיפה שחורה עומד וצופה בכל הקרנבל כלא מאמין והיד שלי נשלחת כמאליה לצלם, המון פרצופים מוכרים מסתבכים לי בראש והופכים למעיין בלילה סמיכה וצבעונית וחמה ורטובה ומקבלת.

יש כבר 100 סיבות להיות גאים בתל אביב, לשאת את הדגל בלי להתחבא מאחוריו.

כבר מאה סיבות.

לפני שנתיים, אם מישהו היה אומר לי שכל זה יתכן, הייתי חושבת שהוא משוגע.

אם מישהו היה מספר לי שאני אגיע לדוכן של בת קול בגן מאיר, אגיד שלום לכולן, אצטער קצת שאני לא יכולה ללבוש את החולצה שהן הכינו מפחד מעליהום תקשורתי דוגמת זה, הייתי אומרת "היינו כחולמים".

אבל הנה, אני לא חולמת.

כל זה באמת קרה. באמת כאן. שריר וקיים.

וזה ממלא ומפעים ומרגש ומקסים אותי.

זאת הייתה מתנת יום הולדת נהדרת, תודה לכל מי שלקח חלק.