בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה, על זה שנמאס מלעשות רושם או לחשוב כל הזמן על מה הוא והיא חושבים עליי.

אני כאן, ואני עם החברות המקסימות שלי, ואני לא צריכה יותר מיזה, אפילו לא טיפה.

בתחילת שנה ובעיקר כל השנה הזאת,

הייתי עסוקה בלנסות להתחבר לילדים שכולם מכירים אותם, לילדים ש"התגלו" כילדים פשוט דוחים וצבועים.

אבל הבנתי כמה שהילדים שכאן איתי הם הכי חברים שיש, הם בחיים לא ינטשו אותי כשאצטרך אותם, הם תמיד יהיו שם בשבילי.

לחברים כאלה אין תחליף. אני לא צריכה להתאמץ לחפש את הילדים האלה יותר, אני שמחה ומאושרת עם מה שיש לי.

בנות באמת שתודה לא תספיק פה. תודה שהצלחתם לי לגרום להרים את עצמי אחרי כל השברים.

תודה שסבלתם את הכל בשבילי, תודה שהייתן שם בשבילי ותודה שאתן עדיין פה.3>

ההרגשה הזאת, כל שנה חוזרת. איך איך זה קרה, אי אפשר לדעת. איך ה' ,

הפיל את הדבר הנורא הזה על המשפחה המדהימה הזאת, על הילדה המקסימה והחייכנית הזאת.

באלי לבכות, באלי למות. כל הרגשות הרעים מתערבבים ביחד, איך לא ידעתי.

ה', בחיים לא האמנתי שתעשה כזה דבר , שתקח כזה דבר מדהים מהעולם הזה.

תמיד האמנתי בך ובכוחות שיש לך. בכוחות הטובים שיש בך. תמיד ידעתי שתיהיה שם בשבילי,

שתעזור לי שתבנה את החיים שלי עם הטעויות ועם החוויות, עם האהבות ועם האכזבות.

אני לא מאמינה, אני מרגישה שהכל נופל עכשיו עליי, שכל הרגשות וכל המעשים נופלים עכשיו עליי.

אני אוהבת אותך ילדה, אפילו שהכרתי אותך לקצת זמן. כמה שאני מתגעגעת, כמה.

בחיים לא אשכח אותך, בחיים.