לא משנה כמה אני יסבול, מבפנים, מבחוץ- לאף אחד זה לא איכפת.

לאף אחד זה לא משנה, לאף אחד זה לא יזיז, אני סתם עוד ילדה בבית הספר, שיש לה בעיות בחיים כמו כולם.

אז יופי- לכולם יש בעיות. אז למה שלא תבואו ותעזרו כמו חברים, ולא תנטשו כמו אנשים דוחים?

נמאס לי כל הזמן לחשוב על מה יחשבו ועל מה אני צריכה לעשות כדי להשתלב.

אתם לא מסוגלים לקבל את מי שרוצה להשתלב, וזה פשוט כל כך עצוב. אני לא ישכח את השנתיים שעברו עליי בחטיבה.

כיתה ז'- הכיתה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים, החופש הגדול הכי מושלם שהיה לי.

כיתה ח'- הכיתה הכי חראית שהייתי לי בחיים, הולך להיות חרא חופש גדול.

וואלה, כמה שחברים משנים את החיים.

לא משנה עד כמה מאמצים התבזבזו, ולא משנה כמה דברים קרו ויקרו עוד בהמשך.. הגעגועים האלה לא מפסיקים לרדוף.

אני מתגעגעת, וקשה להודות בזה. כל פעם שאני רק חושבת על כמה טוב היה, הדמעות עולות ומציפות, והראש מתמלא מחשבות וזכרונות.

מנסה להזיז את הזמן, מנסה לחזור לשם.. אבל זה קשה. כולם אומרים שאלו סתם שטויות, אני עכשיו במקום טוב יותר לפי מה שהם אומרים.

אבל לפי מה שאני אומרת.. לאמשנה כמה טוב ינסו לדחוף פה, זה לא יהיה טוב יותר. נמאס לי להגיע כל הזמן לאותו מקום,

ולחשוב שזהו רק ההתחלה.. כן טוב לי בזמן האחרון, וכן העבר ממשיך וימשיך לרדוף. אבל פה.. פשוט קשה.

מתגעגעת. תרתי משמע .

אתמול? הרגשתי הכי טוב בעולם. קמתי בבוקר, באתי לבצפר בהכי מצב רוח שיש.

חילקו מבחנים בביולוגיה קיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה - 95 , ומי שמכיר אותי יודע שזה לא הגיוני XD

המורה להבעה אמרה לי שהיא ממש גאה בי שקיבלתי ציון גבוה, וזה ממש נדיר , היא שונאת את כולם במיוחד אותי!

הלכתי ליוגי עם הנויקי ולילוש וטחנתי כמו גדולה(; וקניתי קשת ממש חמודה לשים על השיער עם הפוני החדש : P

חזרתי הביתה, ופתאום שמנו לב כל המשפחה שהכלב החדש שלי נעלם.

התחלנו לחפש אותו בכל רעננה וכפר סבא, ואז כשחזרנו הביתה מכפר סבא עייפים, מצאתי אותו בגינה ליד הבית:]

בערב הלכתי ללילוש עם אופירי לעבוד על התרגיל בספורט והיה ממש כיףD:

סוףסוף הרגשתי שהגיע לי באמת להיות שמחה. ואפילו אם זה יתקלקל, זה לא משנה.

תמיד יהיה טוב ותמיד יהיה רע. מה לעשות , החיים לא רעים- הם מתנה, וצריך לדעת לנצל אותה.

3>