לכל מעשה יש את התוצאות שלו. וכל תוצאה- באה אחרי כל מעשה. חבל שלפעמים כל כך קשה לשאת בתוצאות..
בין כל האנשים שמסביבי, בין כל החברות בין כל הידידים, יש את הרגעים האלו שליבי לא חדל מלחשוב כמה רע לי.
אני מתיישבת לבד בחדר, או סתם שומעת שיר עצוב. נזכרת בכל הרגעים הרעים, חושבת על כמה שרע לי, חושבת על כמה שאני לבד.
אני לפעמים מוצאת את הלב שלי פשוט בסימן שאלה אחד גדול. מי הם החברים שלי, למי אני יכולה לפנות שקשה,
מי תמיד ישאל אותי אם אני רוצה לצאת, מי תמיד יבוא ויעזור לי כשעצוב ורע לי, ויבין שהבחוץ זה לא מה שבפנים.
גם כשאני לא לבד.. גם כשאני ביחד עם אלה שלפחות אני מרגישה אליהם את האהבה הגדולה הזאת..
התחושות הרעות חוזרות שוב ושוב, ואין שום מרפא. מחכה שיעבור הזמן, שתעבור התקופה.
חבל שאי אפשר לברוח מהזמן, חבל שאי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. כל הפוסטים האחרונים- הכל על זמן,
ועל בקשה לחזור אחורה ולשנות הכל. כמה טעויות, כמה טעויות.