לא משנה עד כמה מאמצים התבזבזו, ולא משנה כמה דברים קרו ויקרו עוד בהמשך.. הגעגועים האלה לא מפסיקים לרדוף.
אני מתגעגעת, וקשה להודות בזה. כל פעם שאני רק חושבת על כמה טוב היה, הדמעות עולות ומציפות, והראש מתמלא מחשבות וזכרונות.
מנסה להזיז את הזמן, מנסה לחזור לשם.. אבל זה קשה. כולם אומרים שאלו סתם שטויות, אני עכשיו במקום טוב יותר לפי מה שהם אומרים.
אבל לפי מה שאני אומרת.. לאמשנה כמה טוב ינסו לדחוף פה, זה לא יהיה טוב יותר. נמאס לי להגיע כל הזמן לאותו מקום,
ולחשוב שזהו רק ההתחלה.. כן טוב לי בזמן האחרון, וכן העבר ממשיך וימשיך לרדוף. אבל פה.. פשוט קשה.
מתגעגעת. תרתי משמע .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
-קימי(:-