אהובתו לשעבר

ואני מתגעגעת.

אולי רק ברגעים האלה שכל העולם מתמוטט עליי אני ככה מרגישה את זה,

מתגעגעת אליך ושוב לא מצליחה להבין איך מתגעגעים למישהו שלא קיים.

זה עדיין מרגיש כאילו אתה מת,אבל איך אתה יכול למות אם אף פעם לא היית חיי?

והם לא באמת יודעים כמה חיי היית בין קירות החדר הורוד שלי,

כאילו כל לב על הקיר לא יכול להסביר כמה אהבתי אותך.

וזה מצחיק אותי,אז אני בוכה.

וזה בסדר לומר אהבתי נכון? זה בסדר לאהוב אותך לא?

וברגעים כאלה רק אתה ידעת איך להתמודד איתי,

רק אתה ידעת בדיוק מה להגיד כדי שאני אפסיק לבכות,

וזה רק גורם לי להמשיך לבכות עכשיו,וזה עצוב כל כך שאני אפילו לא יכולה להתקשר אליך,

גם אם אני ממש מתאמצת להיזכר במספר,וכל המספרים רצים לי בראש,ואני לא מצליחה להיזכר.

למרות שאני יודעת שגם אם אני אזכור אתה לא תענה,כי אין אתה.

ואני מתגעגעת.

אני כל כך מתגעגעת שזה כואב,הכאב הזה שעושה לך צמרמורת בכל הגוף.

ואני מחפשת דברים שכתבת,אני נזכרת בדברים שאמרת,

ועבר כל כך הרבה זמן מאז,והתגברתי על זה..באמת,

אבל אני מתגעגעת אליך.

וזה מצחיק אותי שאין אליך,אז אני בוכה.