אהובתו לשעבר

זה התחיל כל כך מוזר,ונגמר אפילו יותר מוזר.

זה בכלל היה הלילה ההוא שלא רציתי לצאת לשם,הייתי אמורה להיות במקום אחר,

ולבסוף באתי לשם,היית שם. וזה קצת התחיל.

לקח לזה כמה שבועות להתבשל,ואז זה ממש התחיל..

ואחרי שזה ממש התחיל זה ממש נגמר.

עוד לפני שהספקתי להבין איך ואיפה,

טוב נו..הבנתי קצת.

זה היה כל כך מיוחד,קצר כזה..היינו אני ואתה,

ובאמת היה שם רגע או שניים..אולי קצת יותר,

קשה לי שלא לזכור.ואתה אפילו אולי שכחת.

אני יודעת שזה רק התחיל וזה היה התחלה כל כך יפה,

אני יודעת שכן נבנה שם משהו אמיתי.

ואז זה נגמר..ואני אפילו לא מצליחה לשחרר.

עברו יותר מחודשיים ואני עדיין חושבת עליך קצת יותר מידי,

אני לא יודעת אם התאהבתי בך,אבל אני באמת מתגעגעת אליך.

לרגעים שלנו,לשיחות,אליך. ובחיי שזה כואב..

הם אומרים שאתה כל כך מפגר שוויתרת,ובכל זאת אני מרגישה קצת מפגרת בעצמי שאני מתעסקת בזה,

אני לא יכולה שלא לחפש אותך שם כל פעם,ובפעמים שאני מוצאת בא לי ליפול אליך,

ואיכשהו אני תמיד נופלת לבד.וגם כשהייתי איתך זה הרגיש קצת לבד,

אבל ידעתי שיש שם משהו,שיש שם אותי ואותך,ועכשיו נשאר רק אותי..

אני לא יודעת להתמודד עם זה,אני מתגעגעת אליך.

ואמא אומרת לי שדברים כאלה תמיד מסוכנים מידי,תמיד שוברים מידי

שאי אפשר להיות לבד ולהרגיש ביחד,כמו שאי אפשר להיות ביחד להרגיש לבד,

ואני לא ביחד,ויותר מידי לבד. ואני קצת רוצה אותך בחזרה.

ואני קצת לא מבינה מאיפה ההיתפסות הזו עליך,וקצת קשה לי עם זה.

אולי בגלל שזה היה קצר מידי.

זאת הייתה אהבה קצרה...מידי.

ואיכשהו הכאב לא מתקצר אף פעם..