אהובתו לשעבר

והיום הזה מטיב איתי,

עכשיו זה קצת בסדר להיות עצובה,עכשיו יש לי עוד סיבה,

עכשיו כולם עצובים אז זה לא מרגיש מיוחד העצבות הזאת,

ובכלל זה כבר לא מרגיש מיוחד כבר שבועיים.ואני קצת מתגעגעת למיוחדות שבך.

וזה קצת אנוכי מצידי להיות עצובה בגלל זה ביום כזה,בזמן שכולם עצובים על דברים הרבה יותר קשים כנראה,

ובכלל יש מדד לעצב? ולקושי? איזה עצב יש באוויר.

ותמיד אני זאת שנושמת את העצב הזה כמה ימים לפני כולם,וקצת קשה לי עם זה.

מה גם-שפתאום,השנה היום הזה מקבל משמעות אחרת,קצת הרבה יותר גדולה.

קשה לי כבר להתמודד עם עצב,זה יותר מידי קורה.ואני כל כך כבר לא אני..

אני באמת מתגעגעת,זה באמת כואב,באמת בא לי שזה יהיה קצת אחרת.

ואין לי כוח לוותר,וכבר לא בא לי להילחם,ואניתמיד נשארת אחרונה במלחמה הזו,

ואין לי כוח למלחמות,גם לא אלו שבין עצמי,וגם לא אלו שקצת גדולות ממני.

ובא לי לצעוק לאנשים שילחמו על אהבה,לא אחד בשני.

ולי כבר נגמר הכוח להילחם על אהבה,ולי נגמר הכוח לאהבה,ולי נגמר הכוח בכלל.

וכואב לי כבר בכל הכוח,על הדברים הקטנים,עליי,עליו,על הדברים הגדולים,עליהם,עלינו,

על כל מה שאיבדנו,כל אחד בחיים האישיים שלו וכולנו במיחד כמדינה.

כואב לי על הכל היום,מא' עד ת'.

ואנחנו תמיד מבטיחים לזכור,אבל מי מבטיח שלא נשכח?

הכל כואב.