MY LIFES SHIT

כ"כ צריכה ידיד אמת ויד חמה שיתנו לי תשלווה...

המחשבות רצות במוח וזה גורם לי להתעייף!

אין לי מנוחה!

לפעמים אני כ"כ שונאת את עצמי..

כל הזמן חושבת על הימים הבאים וקצת פוחדת..מה יהיה ?

"יהיה בסדר" ככה כולם אומרים לי.. אבל מי יודע אולי לא?!

כמה קשה לחיות בלי חברות ..כולן חראות של חברות..

וכמה קשה ההרגשה להיות לבד..

אף אחד לא איכפת לו ממך..כל אחד עסוק בעולם משלו..

כ"כ כואב..אני פוחדת להמשיך להיות  במצב הזה..אם כן אני לא אמשיך בהצלחה שלי

אני פשוט איכשל!! ואת זה אני לא רוצה!!!!!!

מה אפשר לעשות?מה כדאי לעשות? למי לפנות ?

זה לא פתרון לברוח ולהתעלם מזה!!

אף אחד לא מעריך את מה שאני אומרת..למרות שזה נכון!

לא אוכל לסבול בשקט שוב..זה רק יחמיר תמצב!

מקווה שאגיע לפתרון לפני תחילת הלימודים !!

ולסיום תמונה ממש ממש כואבת שמצאתי :

והנה עוד אחת =\ :

זהו

[רינה]