לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Alive and Dead.


I've lost my way, but I will go on until the end.

Avatarכינוי:  מישלונ.

בת: 31

ICQ: 397197735 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

חרא.


"damn life is keeping me out of nowhere"

 

אני מרגישה שאין אף אחד בעולם הזה שבאמת אוהב אותי. או שלפחות מכבד אותי.

אם יש אחד כזה אז למה הוא לא מראה לי את זה? למה אני תמיד צריכה להרגיש דחויה?

זה כל כך כבר נמאס עלי. אני לא יכולה לסבול יותר את זה. אני באמת לא יודעת איך אני אשרוד.

אם יכולתי להחליף אווירה, להחליף סביבה, או לעשות שינוי משמעותי בחיי הכל היה יכול להשתפר וזה באמת כך.

עוד 20 יום נגמרת לה שנת לימודים מפרכת ולא נעימה במיוחד. הרבה שינויים עברו בה,- פגשתי אנשים חדשים (חלקם בסדר, חלקם לא), למדתי להכיר יותר טוב את החברים שלי ולהבין עם מי אני רוצה להיות ועם מי לא, למדתי לכבד יותר את סביבתי, התבגרתי- שינויים שהשפיעו לא רק עלי.

בכל מקרה, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. אני כבר לא יודעת מי הם החברים שלי. אני כבר לא יודעת מי אני. בכלל, למה אני כותבת את הפוסט הזה? אני מנסה להוכיח פה למישהו משהו או להאשים? לא יודעת.. חלק מאלה שקוראים פה לוקחים את זה כעוד פוסט דכאוני שמיכל כותבת, אבל זה לא כך. זה באמת מה שאני מרגישה וכל אלה שאומרים שהם אוהבים אותי וכל זה, אני לא תמיד רואה את זה, מילים בשבילי הם לא הכל. אם אתם רוצים להיות איתי אז תראו את זה, אל תגידו סתם ובסופו של דבר אני ארוץ אחריכם. זה ימאס עלי בשלב כלשהו, גם אני בן אדם וגם אני רוצה שיאהבו אותי ולא יבואו אלי רק בדרישות. זה שאני עושה דברים שאתם לא, לא אומר שאני עשיתי את זה בשבילכם- זה ממש לא זה. אני עושה דברים רק בשביל עצמי, ולא בשבילכם.

בכל מקרה אין לי מה לכתוב יותר, אולי יש אבל זה לא יצא לי במילים.

 

פרק פוסט הבא.

 

מישל S:

נכתב על ידי מישלונ. , 29/5/2008 18:38  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט חדש אחרי מלא זמן D:


טוב אז מה קרה אצלי בזמן שלא עידכנתי:

 

-   ערב יום העצמאות עבר חלקית טוב- חלקית רע. בערך ב-19:00 הלכתי לניצן ושם היה נחמד. אכלנו, ראינו את הטקס בטלוויזיה חלקית ואז יצאנו החוצה. הלכנו לפגוש את הדר ועוד שני חברים שלה ודיברנו. לאחר מכן פנינו לכיוון הרצל, למרות שהיו התנגדויות. בערך באמצע הדרך החלטנו לחזור בחזרה וללכת לפארק בשכונה שלי. הלכנו והיינו שם בעוד מרחוק עמדו הבנים מהכיתה הקודמת שלי וריססו. כשבאנו להתנדנד על הנדנדות והתנדנדו קצת, הבנים התחילו לרוץ אחרינו עם הספריים ואנחנו ברחנו. רציתי להיכנס ללובי של הבניין שלי אך שניים מהם הגיעו והתיזו עלי ספריי. התמלאתי כולי בספריי והתעצבנתי נורא. עליתי הביתה, כיבסתי את הבגדים ושכחתי ששמתי בכיס את הפלאפון שלי. הוא נרטב כמובן והפסיק לפעול. אחרי כמה ימים הוא חזר לעבוד אבל עדיין הוא פגום.

 

-   ביום שבת האחרון באו אלינו איזה 30 אורחים בכדי לחגוג את היומולדת של אמא וסבתא שלי. היה ערב עמוס אבל גם די נחמד. הייתי הבייביסיטר של כל הקטנים ואפילו הגדולים (!). זה היה נורא לרדוף אחרי כולם ולוודא שהחדר שלי עוד נמצא במקומו. הם התנפלו לי על המחשב וכמעט רצחו אותו בדם קר ><.

 

אז אממ.. היום יש לביג סיס שלי (גלי) יומולדת#%@$@#!$@@

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב

 

שתהיה לך שנה נפלאה ושיתגשמו כל משאלותיים! D:

אני תמיד תמיד תמיד אשאר ליל סיס שלך ואני אוהבת אותך המוןהמוןהמוןהמון~~~~~~

3333333333333333333333333333333333333333333333333333333333333333333>

 

אז הנה לו פרק (מצטערת שלא עידכנתי שנים \:)

 

22. הציפייה

 

  שעות ארוכות בילינו בבית; פעם יושבים, פעם צופים בטלוויזיה, פעם מדברים ופעם שקטים.

  אחרי שעה בערך התחילו לשדר בטלוויזיה שמות הרוגים ופצועים. התיישבנו על הספה ועקבנו אחרי השורה שנעה בתחתית המסך וגזלה מספר רב של חיי אדם וגרמה לאבל של משפחתו.

  ישבתי וכססתי ציפורניים, מתפללת ששמו לא יופיע.

  לאחר עשר דקות, כשהשורה התחילה לחזור על שמות הנפגעים וההרוגים, הבנו שבינתיים לא ידוע על שמו של אסף ולכן החלטנו להתקשר לבית החולים.

  אבא לקח את הטלפון וחייג באיטיות לבית החולים.

  הקשבנו לשיחתו והסתכלנו על הבעת פרצופו. הפרצוף הנוקשה לא השתנה ונשאר כמו שהוא היה לאחר שאבי סגר את הטלפון.

  "מה היא אמרה?", שאלנו בו זמנית אני ותמר.

  "היא אמרה שבינתיים אין בידיה נתונים על פצועים ולכן לדעתה אנחנו צריכים לנסוע לבית החולים ולבדוק מה קורה שם".

  חצי שעה לאחר מכן היינו כבר בדרכנו לבית החולים בתל אביב.

  אני ותמר ישבנו במושבים מאחור בעוד תמר מקשיבה למוזיקה. ניסיתי לשבת רגועה ולחשוב רק על טוב.

  הייתי שרויה במתח רב וציפיתי כבר בקוצר רוח לראות את אסף עומד זקוף במדי הצבא שלו.

  כשהגענו לבית החולים לבי התחיל לפעום בפראות. אנשים רבים נכנסו ויצאו, חלקם עם תינוק בידיים, חלקם המומים, חלקם עם חלק שבור בגוף והיו אף שבכו.

  נכנסו בדלת ופסענו אחר אבי. הלכנו בצעדים מהירים, עוברים מסדרונות ארוכים שמאות אנשים פצועים עברו בהם כל שבוע.

  נכנסנו למיון והעליתי את עיניי לכיוון האנשים שישבו. חיפשתי במבטי את אסף אך ציפיתי לא למצוא אותו שם. אנשים רבים הסתכלו עלי במבט אומלל וריחמתי עליהם.

  לאחר שעברנו את כל אותם אנשים שחיכו לטיפול הרופא, הגענו לאזור שישבו בו המזכירות. נעמדנו בתור הקצר ביותר וחיכינו לתורנו. משמאלי עמדה אישה וצעקה על המזכירה.

  פתאום נזכרתי באמא שלי והחלטתי לשאול את אבא.

  "איפה אמא? היא לא אמורה לבוא עכשיו?"

  "לא יודע, לא שאלתי אותה", ענה לי אבא בקול משועמם.

  הוצאתי את הפלאפון מכיסי והבנתי שזה הזמן המתאים להתקשר אליה.

  "אמא, את לא אמורה לבוא?"

  "לאן לבוא?", נשמע קולה החוסר ענייני של אמא.

  "לבית חולים!"

  "אני לא יודעת, יש לי הרבה עבודה עכשיו".

  "אבל אמא, מדובר בבן שלך! איך לא איכפת לך?"

  "בטח שאיכפת לי! אני אבוא מתי שיהיה לי זמן".

  ניתקתי ברוגז את הפלאפון והפניתי את מבטי לכיוון הקיר. הרגשתי את מבטה של תמר נעוץ בי והפניתי באיטיות את מבטי לכיוונה.

  היא חייכה אלי חיוך עצוב והחזירה את מבטה לאישה שעדיין המשיכה לצעוק על המזכירה שישבה ולא ידעה מה לעשות.

  כשהגיעה תורנו אבי ביקש ממני ומתמר להתרחק וניגשנו לשבת על הכיסאות הפנויים שעמדו די רחוק ולא יכולנו לשמוע מה אבא אומר.

  אנשים פצועים הוכנסו לבית החולים, חלקם עם פצעים מזוויעים. לאחר מספר דקות התחילו להכניס חיילים פצועים למיון. לא רציתי למצוא ביניהם את אסף לכן הרכנתי את ראשי ועצמתי את עיניי.

  "אין פה את אסף", לחשה לי תמר באוזן. נשמתי לרווחה ופקחתי את עיניי חזרה.

  כשאבי הגיע הוא ביקש מאיתנו לקום והתחיל ללכת לכיוון השני ולא לכיוון היציאה. 'מה קרה?', שאלתי בליבי. הלכנו אחריו, בעודנו עוברים חדרים רבים. עלינו במעלית לקומה העליונה ותמר אזרה אומץ לשאול את אבא.

  "לאן אנחנו הולכים?". אבי לא ענה והמשיך להקיש במקשים של הפלאפון שלו.

  כשדלתות המעלית נפתחו מצאנו את עצמנו במסדרון ארוך יותר מלמטה שנמשך לכל אורך הבניין ובצידיו היה מספר גדול של דלתות.

  ליד אחד מהחדרים נעצרנו ונכנסנו אחרי אבא.

  שורה של מיטות הייתה מולנו ובה שכבו בחורים צעירים ישנים.

  נעצרנו במיטה אחת לפני האחרונה ומולי נח בן אדם מוכר. זה היה אסף.

  ליבי הפסיק לפעום והבטתי בפניו החיוורות של אסף.

  תחבושות עטפו את גופו ורק ראשו היה ללא תחבושת. לא יכולתי להביט באותו מראה מזעזע ורצתי בטירוף מהחדר. המשכתי לרוץ במסדרון, מנסה לשכוח את כל מה שקרה עכשיו, כאילו לא היה שום פיצוץ, כאילו אסף עוד נמצא בבית מחייך וצוחק.

  נעצרתי והבטתי מהחלון, איך ייתכן שזה אסף ששוכב לו שמה מחוסר הכרה?

 

נכתב על ידי מישלונ. , 14/5/2008 17:07  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם.



"זה לא שאני לבד אין אף אחד אין אף אחד זה לא שאני מודאג כולם דומים אצלי ביד גם אם שוב אעצום את עיני השמש תזרח וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי גם אם לא הייתי בכלל הבוקר יבוא העולם גדול מדי עלי העולם יפה מדי אולי."

 

 

..

נכתב על ידי מישלונ. , 2/5/2008 22:25  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,282
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למישלונ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מישלונ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)