אז חופש פסח DDDD:
ביום שישי התחיל לי חופש פסח ^^.
נתנו לנו מעט שיעורים ועוד עבודת שורשים. היא די משעממת וחסרת תועלת ><.
בכל מקרה לפני יומיים הייתי בסרט ג'ונו וזה סרט נחמד מאוד P:
20. ושוב הכל מתחיל
כשהלכתי לבית הספר, לאחר אותו יום, צלצל הפלאפון שלי. על הצג הופיע שמו של אביב. מיד הרגשתי את לבי פועם וידיי רעדו.
"כן?", עניתי בקול מהוסס.
"היי דניאלה, מה נשמע? מזמן לא שמעתי ממך", הוא שאל אותי בקול נעים.
"בסדר. כן, מזמן לא ראיתי אותך", עניתי והעליתי בראשי את הרגע בו הוא נישק את אותה נערה.
"רוצה ללכת איתי ביחד לבית הספר?"
הופתעתי מהשאלה אך עניתי בחיוב.
קבענו להיפגש ליד הרחוב שהוא גר בו והתחלתי לצעוד בצעדים מהירים יותר.
כשראיתי אותו עומד ליד בניינו לבי התחיל לפעום בחוזקה שוב.
מה קורה לי? האם אני בכל זאת אוהבת אותו?
ידעתי כמובן שהתשובה היא חיובית, עד כמה שניסיתי להיפטר מהאהבה שלי אליו, לא הצלחתי ונראה לי גם שלא אצליח.
ניגשתי אליו ושאלתי אותו לשלומו.
התחלנו ללכת לאורך הרחוב הארוך והאינסופי שהוביל בסופו של דבר לבית הספר.
באותם רגעים שהלכתי איתו, שכחתי לגמרי מגיא. צחקתי הרבה ונהניתי לדבר איתו.
כשהגענו לשער בית הספר, אביב פנה לכיוון אולם הספורט, לקבוצת הכדורסל שלו. אני נכנסתי לכיתה שמחה אך מיד המצב רוח שלי השתנה כשראיתי שעל שולחני מונח נייר ועליו כתוב 'דניאלה= מכוערת'. לקחתי את הנייר וקרעתי אותו. לא הסתובבתי לכיוון הבנים שצחקקו מאחורי, כדי לא להראות להם את הפנים הנפולים שלי והעיניים המלאות דמעות.
התיישבתי בכיסא והנחתי את ראשי על השולחן.
לאחר מספר דקות שמעתי מישהו צועד אל עברי ומקרב את ראשו אל ראשי.
"דניאלה, מה הם עשו לך?", מיד זיהיתי את קולו של גיא.
"לא חשוב".
"לא! תגידי לי!", אמר לי בכעס גיא.
".. הם כתבו שאני מכוערת, אבל עזוב לא איכפת לי מזה", עניתי בפה מלא דמעות.
הוא נשם נשימה עמוקה ושמעתי אותו מתרחק לכיוון השני של הכיתה. הרמתי את ראשי וראיתי אותו מתנפל על משה. רצתי מיד וניסיתי להפריד ביניהם, אך במקום זאת קיבלתי מכה בפניי ממשה. גיא הסתכל עלי במבט דואג וסימן לי להתרחק. באותו הזמן התאספו יותר ויותר ילדים. ילדה אחת רצה להזעיק מורה ודקה לאחר מכן הפרידו ביניהם והובילו אותם לחדר המנהל.
הכל קרה באשמתי, אם לא הייתי בוכה גיא לא היה רב. הרגשתי אהדה פתאומית אליו, על האומץ שהוא הראה ואת האהבה שלו אליו.
לקראת הצלצול נכנסה טניה לכיתה וניגשה לשאול אותי על מה הייתה כל המהומה.
סיפרתי לה החל מאתמול והיא הקשיבה לי עם תשומת לב רבה.
"את נמצאת במצב ממש מסובך", סיכמה טניה, "מצד אחד יש לך את גיא שתומך בך ואוהב ומצד שני את אביב שאותו את באמת אוהבת אך זה לא הדדי".
בסוף יום הלימודים ניגשתי לחדר המנהל. ליד המזכירה ישבו גיא ומשה. ניגשתי אל גיא וחיבקתי אותו. הצטערתי על כל מה שקרה וביקשתי ממנו להתקשר אלי כשהוא יהיה בבית.
בדרך חזרה אביב תפס אותי והחליט ללוות אותי לביתי.
"איך היה בבית הספר?", הוא שאל אותי וחייך.
"לא משהו. גיא, ילד מהכיתה שלי הלך מכות עם ילד אחר בגלל שהוא קילל אותי. עכשיו בגללי מאשימים את גיא והוא אמר לי שרוצים להשהות אותו", עניתי בעצב.
"וגיא הזה הוא חבר שלך?", שאל אותי בסקרנות אביב.
"לא", שיקרתי. לא ידעתי למה אמרתי דבר כזה.
בהמשך הדרך עד לביתי שינינו נושא ולא דיברנו על גיא. רציתי לשאול אותו למה הוא לא הולך עם החברה שלו, אך התביישתי.
כשהגעתי הביתה ונכנסתי למטבח, מצאתי בלגן גדול. המון צלחות וקערות היו על הרצפה, לא שבורות וקורנפלקס כיסה את כל הרצפה.
"חן! רועי!", צעקתי אך לא נשמעה תשובה.
זרקתי את התיק על הרצפה, וחתיכות קורנפלקס שנחו על הרצפה התרסקו בגלל כובד התיק.
רצתי לאורך המסדרון והסתכלתי בכל חדר. כשנכנסתי לחדרם של חן ורועי מצאתי אותם משחקים עם מכוניות, מרותקים למשחק.
"תגידו, מה עבר על המטבח?", שאלתי ברוגז.
"בטעות נשפך לנו הכל", הם ענו לי לאחר ששאלתי את אותה שאלה מספר פעמים.
"ולמה לא ניקיתם? בשביל זה יש לכם ידיים!"
"לא יודעים".
באותו רגע נכנסה ספיר לחדר כולה זועפת ושאלה מה הסיבה לכל המהומה.
"אם את נמצאת בבית אז למה לא עזרת להם לנקות?", שאלתי את ספיר בנימה מופתעת.
"לא היה לי כוח", היא ענתה לי בעוד היא משייפת את ציפורניה, "ועכשיו אני מבקשת ממך להפסיק לצעוק ולהתבכיין".
היא חזרה לחדרה ונעלה את הדלת.
יצאתי מהחדר נפוחה מרוגז והתחלתי לנקות את המטבח.
למה עלי הם מפילים את הכל!? אני היחידה שתורמת איכשהו לבית הזה, עוד מילא חן ורועי שלא יעשו כלום אבל ספיר בכלל לא עוזרת.
לאחר שסיימתי לנקות הכל קפצתי על הספה והדלקתי טלוויזיה. בערוץ שהיה דלוק כרגע הופיעה שדרנית והודיעה על החדשות. לאחר מספר שניות הופיע על המסך שורה ובה היה כתוב שהיה פיגוע בבסיס בתל אביב. כשהגעתי לסופה של השורה קפצתי וזעקתי.
מישל 3>
חופש פסח נעים לכולם~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישלונ.