קודם כל מזל טוב לקארין שהיום היא בת 13 DDD:
שיתגשמו כל משאלותייך וכל הברכות האחרות ותדעי שאני אוהבת אותך המון! :]
המצב רוח לאחרונה אצלי הולך ודועך..
אני לא מוצאת כמעט שום מקום שנוח לי בו, וטוב לי בו.
אני מרגישה שאני פשוט הולכת ונעלמת בעיניי אחרים.
אני מרגישה באמת שונה לאחרונה.
אבל ממש.
שמתי לב שאני יותר מקשיבה לאנשים מאשר לדבר בעצמי.
אין לי כבר מה לומר לאחרים כי על הרוב אני יודעת שלא יקשיבו לי.
וכשאני כבר מדברת אז התשומת לב שנותנים לי לא תמיד נעימה.
לפעמים קוטעים אותי וזה ממש לא נעים.
אני מבינה מזה שבעצם לא איכפת להם מה יש לי לומר ומהם הדעות שלי.
ויש כאלה שמקשיבים לי אבל לא באותה מידת תשומת לב שהם מקשיבים למישהו אחר.
אני מרגישה כל כך שונה מאחרים, ולפעמים זה מציק לי. כי מה שונה בי כל כך? למה דברים שעליהם אני מדברת לא מעניינים אחרים?
ואני לא רוצה להיראות מוזרה, או שאולי אני כזאת?
יש לי מעט מאוד אנשים שאני נפתחת בפניהם ושופכת כל מה שבאמת שרוי אצלי בפנים.
ואותם אנשים גורמים לי להרגיש שיש לי סיבה להישאר בעולם הזה.
אותם אנשים אני יודעת (או לפחות מקווה), שלא יעזבו אותי.
יש לי המון קליפות מסביבי.
כל פעם שפגעו בי נוספה עוד קליפה שניסתה להגן עלי מכל מה שהורס אותי.
ולכן אני נועלת יותר ויותר אותי, לא מרצוני, כי מה נותר לי לעשות שיש כאלה שממשיכים לפגוע בי?
ואני מודה שאני רגישה, אבל פעם לא הייתי כזאת רגישה.
כשאני חושבת על זה כל כך הרבה דברים קרו לי, כל כך הרבה חברים שזרקו אותי לטובת אחרים וניצלו אותי.
למה לי תמיד קורים הדברים האלה?
אני רוצה לפחות פעם אחת שמישהו סוף כל סוף יחליט להיות חבר שלי באמת, ולא כזה שיהיה איתי בהתחלה והכל סבבה ואחרי כמה ימים, או חודשים שימאס לו ממני.
ואם מישהו לא רוצה להיות חבר שלי אלא רק לנצל אותי אז שלא יתחבר אלי מההתחלה כי אחר כך הוא פוגע בי עוד יותר.
יש כמה כאלה שאני מאוד מאוד סומכת עליהם לאחרונה ואני מקווה שהן יודעות את זה, כי איתם אני באמת מרגישה שונה וטוב לי איתם.
עריכה- מתישהו בערב של ה-16/3:
הייתי עם ניצן היום בקניון ובכלל בהרצל, היה סבבה :].
wanna know how you feel, wanna know what is real.
~מישל~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישלונ.